שרה-לי יצחקי / שובע |
טעם המלח כבר אינו מוחש בקצה לשוני.
רגלי כבדות -מחוסר המעש.
פטאמורגנה מערפלת בבירור תווי פנים,
כמעט מוכרות.
הרוח כבר אינה מלטפת פנים עצובות כשלי.
צליל הגשם כבר אינו מוחש בפעמוני ליבי.
מוחי שבע- מחוסר המחשבה .
קול הזיה אמיתית,
ציירה אהבה ידועה ונשכחת
כמעט שכבר נדמה.
השמש אינה זורחת על פנים נפולות כשלי.
ריח הדשא אינו מוחש עוד באפי.
שבעתי דיי
הלכתי דיי
ידעתי דיי.
אך לא שכחתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|