ליוליה:
סהר לבן, כוכב של כסף
א.
קריאות פזורות ורחשים
שעות גיששתי בסמיכות העשן המתאבך. קרוב לאדמה
התפלש בכותנתי המסוכסכת
קילוח אוויר דקיק
הריאות רחבו
עד התפוגג. קולך הדהד: 'שמעתי אבן עגולה
נבלעת במים'. קול זר השיב לך:
'הנני'
רציתי לומר גם: 'עינייך זוהרות בחשיכה'
ב.
תנשמת זעה על ענף
גופי הגמיש הסתנן זה מכבר
מתחת למשוכה
ג.
במעבה שמיכת הערפל
מלמולן הרך של ידיים, והצינה משחיזה ציפורניה
על קליפתו הסדוקה של עץ
התדעי מאין בוקע לאטו מוהל הלבלוב המר?
ד.
העמק והפלג מתנשמים עתה
מעט מעט. אורות קטנים מנצנצים לסירוגין
וצרצרים
קשת צווארך, מחרוזת פעמוני כסף
זהו ליל העשרים וארבעה בדצמבר |
