"שב בבקשה" הוא אומר לי בקול שממש לא נשמע מפחיד או מאיים. הוא
מוציא ערימה של ניירות מתיק המשרדים שלו, ומתחיל לעלעל בה.
"אה... סליחה?"
"כן?" הוא שואל
"מה אתה עושה פה?"
"סלח לי?"
"מה אתה עושה פה, למה אתה כאן? אתה לא אמור להיות כאן..."
"במחילה רבה אדוני הנכבד, אני עושה את העבודה הזו כבר 3 נצחים
וחצי, אני חושב שאני יודע היכן אני שייך"
"אבל... פה זה גן עדן, לא?"
"כן... אז?"
"אז... אתה השטן..."
"מה הנקודה שלך?"
"אלוהים אמור לשלוט בגן העדן, לא?"
"טוב אם אתה כבר נכנס איתי לתיאולוגיות, אז לפי הספר הראשון
אלוהים שולט בכל, אני בסה"כ מלאך שליחויות שמקביל למעין שילוב
של הרמס ודרדס בר-מוח, וכל המקום הזה לא קיים. תגיד תודה שאתה
לא יהודי או שלא היית כאן עכשיו"
"אוקיי... תודה... אבל לא ענית לי..."
"טוב בסדר, אני מבין מה אתה מנסה לומר, כנראה לא קראת את העלון
שחילקנו בחדר ההמתנה"
"אה, לא... הייתי עסוק מדי בלהביט בכל הדרקונים שאכלו את
הדוסים..."
"אוי כן..." הוא אמר ולרגע צחק צחוק אדיר, "אתה מבין,
כשהדרקונים פנו אליי בבקשה למקום מגורים, ידעתי שהם יעריכו
אותי יותר אם גם אמצא להם אוכל, אז הנה לך! גם בני ברית חזקים
וגם דרך יפה והוגנת להיפטר מהדוסים"
"אבל... הם כבר מתים! הם לא יכולים למות שוב!"
"זה נכון. בכל דרקון כבר קיימת ישיבה קטנה, איפה שהוא מעל
הכבד"
"למה לך להתחנף לדרקונים?" ופתאום כל המקום רעד בעוד בן שיחי
קם ממקומו כאשר כולו עולה באש "אני הוא השטן!!! אני לא מתחנף
לאף אחד!!! אף אחד!!!!" ובזאת הוא שלח אל עברי כדור אש בערך
בגודל של גוף של פיל.

לקח לראש ארבעה חודשים לצמוח חזרה. לפי הקולות סביבי הבנתי
שאני בגהינום. חכו שאני אחזור לגן עדן, אלוהים ישמע על הסיפור
הזה...

"שב בבקשה"
"שוב אתה! למה?!"
"אתה מאוכזב?"
"טוב... כן!! מאוד!!"
"אתה לא שמח לראות אותי שוב?"
"לא!! אתה ירית עליי כדור אש!!"
"ובכך עניתי לשאלה שלך. אחים לאש חייבים לעזור אחד לשני"
"טוב! בסדר! לא אכפת לי יותר! אני רוצה לדעת עכשיו איפה
אלוהים!"
"אלוהים של היהודים מת ב-1939, של הנוצרים ב-2000 ולמוסלמים אף
פעם לא היה אלוהים, זו סתם טקטיקת הטעיה במלחמה שלהם נגד
האנושות"
"מה?! אז... אז רק אתה פה?!"
"רק אני"
"אז מה יהיה עליי?!"
"זה מאוד תלוי ידידי. אתה חושב שתוכל לשרת אותי?"
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת תן לי סיבה אחת לא להשיך אותך למדור 17 ולסגור
מוקדם היום"
הגעתי לקצה חוט העצבים של השטן. מאוד לא חכם... משום מה לא היה
לי אכפת.
"כן, אני חושב שאוכל לשרת אותך כיאות"
"הכיצד?"
"כך"
ובזאת נעלמנו שנינו. רגע אח"כ הופענו בחדר הסודי שלי מאחורי
הגיהנום. השטן הופיע בתוך הכלוב המיוחד שמחכה לו עוד מאז הפעם
שעברה, הכלוב שידעתי שייחכה לו ביום ששחררתי אותי, ואני הופעתי
לידו.
"לא!!!!" הוא זעק, "זה אתה!!!!"
"נכון מאוד"
"לא ייתכן!! אתה מת!!"
"לא אני לא, אני לא יכול למות"
"אני לא מבין!!!"
"לא ציפיתי. תראה, אתה צריך את האנשים כדי להמשיך להתקיים, כי
בדיוק כמוני בלי האנשים אתה כלום, אבל מכיוון שאני אחראי על
כוח הבריאה אתה לא יכול לשנות אותם"
"למה אתה מתכוון"
"לא סתם אומרים שאני בכל מקום. כל פעם שנולד תינוק, אני נולד
בלבו. בקצב הזה לעולם לא תוכל להשמיד אותי, אני תמיד אחזור,
אולי מעט חלש בהתחלה, אבל תמיד חזק יותר ממך בסופו של דבר"
"אתה חייב להוציא אותי מכאן! אני אציית, אני אהיה נאמן, אני
מבטיח!!!"
ובזאת שיחררתי כדור ברק ענקי לעברו. ייקח לו זמן רב עד שהוא
יוכל לעקל אוכל מוצק שוב. לא התכוונתי להאמין לו עדיין. הוצאתי
את המירס החדש שקניתי לא מזמן.
"גבריאל, גבריאל, שומע?"
"כן אדוני, נפלא לשמוע את קולך שוב!"
"גם את שלך ידידי, מה היה בזמן שנעדרתי?"
"דאגנו לגבות על דיסקים את התכנית ההתחלתית, ומיכאל אפילו תכנן
כפתור של  'השב לברירת המחדל'. צריך רק ללחוץ עליו. בקרוב הכל
יהיה אותו דבר כמו בזמנים לפני שנעלמת"
"מצויין" אמרתי וסגרתי.
הצתי סיגריה, וטיילתי לי ברחבי הגיהנום, מעניק חנינות לכל מי
שמגיע לו. ידעתי שאאלץ לעשות פעולה הפוכה בגן עדן ברגע שאגיע,
אבל... אם אני כבר בגיהנום פעם בפעם, עדיף להפוך את זה לחוויה
נעימה ככל שאפשר.
סיימתי, הגעתי למעלית, לחצתי על למעלה והתחלתי לעופף אל עבר
יום עבודה ראשון לאחר היעדרות ממושכת.