א. י. ל. / זיכרונות על אנושות |
וערפילים כיסו את השנים
הזיכרון נודד אחור
היו היו ימים יפים,
עם נסיכות ודרקונים.
עת אחרוני האבירים
התישו את סוסיהם
בניסיון חילוץ
על הר נישא, של נסיכה,
הקצה תבל.
היו ימים, ימי כבוד ואושר
עת האדם ידע להתנהג
לקוד קידות, לרקוד ולסייף
אני כבוד, אחד אחד.
מול ים זועף של אנושות
אשר חשקה בתוהו ושלטון
אותה אחת שהתנוונה מקוף
איכה דרווין, איפה אתה עכשיו?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|