ההחלטות שהכי קשה להחליט הן ההחלטות שמשמעות ההחלטה תהיה
הגדולה ביותר.
אבל למה כל כך קשה להחליט החלטות?

אתה יושב לבד בחדר מנסה להחליט, אך אינך לבד. ה"מלחמה" השקטה,
הרועשת, בתוכך - בין הראש, ללב, לדחפים, ולמי להקשיב?
לראש, שפועל לפי הגיון פשוט, לא מסתבך, או אולי ללב, שתמיד
יגיד ההפך מהראש, כי הלב מרגיש וחושב קדימה ומראה לך בדיוק
היכן אתה עומד.
אולי לדחפים? לאלה שאתה יודע שאתה הכי רוצה להקשיב, פשוט
לפעול, בלי לחשוב הלאה, לקבל החלטה מבלי להתחרט. כמובן שאתה
יודע שהסיכוי שתתחרט גדול מאוד, אך זה לא מה שמשנה באותו
הרגע.
אז למי מקשיבים?
אי אפשר להקשיב לכולם, זה רק גורם לאנרכיה פנימית של הגוף, עם
הנפש.
ולבסוף אתה חושב שהגעת להחלטה, ואתה פועל על פיה, ובאמצע מחליט
אחרת, ואז מה שעברת עד כה על פי אותה החלטה נראה לך "מוזר",
ואתה נכנס לבלבול שאין לו סוף, בלבול שרק יעלם ברגע שתגיע
להחלטה. אולי אתה חושב שההחלטה הקודמת הייתה טובה, ורוצה לחזור
אליה, וזה אפשרי. אבל שוב, למי להקשיב?
ללב? לראש? לדחף?
מה דרכו הטבעית של האדם להחליט? זה שונה מאדם לאדם?

בכל מקרה את ההחלטה שלי עדיין לא החלטתי, וזה כואב, וזה גורם
לבלבול, ואי אפשר לצאת מזה...