בשעה זאת אכתוב לך
כי אליי הסתכלת.
כאשר עלייך הסתכלתי בחזרה,
ליכסנתי את מבטי. דימיתי שאני יפה.
דימיינתי כי את רוצה אותי. ואת שמצאת
כאילו במפתיע תירוץ למבט - שאלת.
ואני חייכתי ואמרתי לא, לא, לא.

עכשיו שאת לא לידי, הכל יבש. הכל חם
ומופשר. המבט חופשי והחיוך המאולץ לא
בוסס עוד.

כשאני לידך אני דו-מיימדי, אני אף-פעם לא
אומר את הדבר הנכון ואף פעם לא מצליח להצחיק
אותך. כעת אני רוצה לחבקך. אז רציתי שאת
תחבקיני. לפחות הסתכלת אליי.
עכשיו את עינייך יכול אני לזכור.