מיכלי לא באמת הייתה בלונדינית, היא סתם רצתה שכולם יחשבו ככה,
היה לה הרבה יותר נוח בתור בלונדינית וגם לנו, האנשים שסבבו
אותה היה הרבה יותר קל לראות אותה בתור בלונדינית. כבר לגמרי
שכחתי שפעם היה לה שער חום חסר צורה וצבע. מיכלי הייתה מתגאה
שהבלונד בא מהקופסא, ככה היא הייתה אומרת בהתחלה.
ישבנו אני ומיכלי, דיסקסנו קצת על הא ועל דא. לא היה לנו הרבה
על מה לדבר מאז שמיכלי נהייתה בלונדינית, אבל עדיין הנוסטלגיה
ואולי ערבוב של עוד כל מיני רגשות גרמנו לשבת ולהעלות זכרונות
ולהמציא בדיות ובכלל לדבר על מצב המלפפונים העונה. מיכלי נורא
התגאתה בבלונד שלה, היא אמרה שהוא משחרר אותה ושהיא הייתה נורא
צריכה את השחרור מכל הדברים שפעם כבלו וכלאו אותה, הנהנתי לאות
הסכמה והבנה, אני באמת בחור מבין.
יצא לי ולמיכלי לשבת עוד כמה פעמים, לפעמים על קפה, לפעמים על
עוגה, לפעמים על ספסל ציבורי ולפעמים בין השיחים בגינה. כרגיל
הדיבור זרם כמו שמיכלי זורמת בחיים, קצת צולע אבל עדיין נהנתי.
מיכלי לא שכחה להזכיר עד כמה שהיא מאושרת ועד כמה שהיא אוהבת
את הבלונד החדש שלה ואני כבר הספקתי כמעט לשכוח שפעם היא לא
הייתה בלונדינית. היא תמיד דאגה לספר לי על חוויות והארות,
אנשים ומקומות, טעמים וריחות, ואני כרגיל הנהנתי לאות הסכמה,
באמת שהסכמתי איתה.
פעם אחת שמיכלי ואני ישבנו בקצהו של ספסל ציבורי שאלתי אותה אם
באמת הכל טוב אצלה, אם היא מאושרת ולא מסתתרת מאחורי מסכה,
ניסיתי למיכלי להזכיר שגם לבלונדינית יש חובות ולא רק זכויות,
שגם היא צריכה לקחת קצת אחריות. מיכלי הביטה עליי במבט מאיים,
היא לא יכלה לסבול שאני נהיה טיפוס אבהי, היא רק רצתה בחור
להעלות איתו זכרונות, בחור שישמע סיפורים ויהנהן כשהוא מבין
ומסכים.
אני זוכר גם פעם אחת שאני ומיכלי נפגשנו באמבט, שחררנו בועות
ושתינו קולה, תחביבים משותפים, ובכלל עשינו חיים משוגעים.
דיברנו בשקט ולאט. הבלונד כבר ישב על מיכלי כאילו הוא מלידה
אבל היא עדיין הייתה צריכה להזכיר שהוא בא מקופסא, נראה לי
תמוהה כל העניין אבל אני כהרגלי הנהנתי בשקט ובהסכמה.
ולמרות שמיכלי כבר לא כל כך קרובה, בגלל שיש לה בלונד וכל
החבר'ה אוהבים אותה, כשאני לוקח שאיפה עמוקה לריאות ונזכר
במיכלי ובכל אותם הלילות, החרא הזה עושה לי בלאגן בריאות.