ארבל הכרמלי / אסיר בכלא החן |
עת גהרת מעליי ושיערך- פניי ליטף,
איברי החדרת לנרתיקך זה עכשיו
ולא אדע מה בך שיער ומה זהב.
נלכדו עיניי תשוקתי
במקסם גופך הפרוש עליי
וכך, שבוי מפרפר, אנוס
גם לבי נהיה לך שפוט;
עיניי אשר חמדו קסמך כמוקש
הפכוני אסיר עולם בכלא חנך,
לבי פותה ורוגש-
היכן החופש שהשכל ביקש?!
23/12/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|