כולם לקח הרוח, כולם סחף האור,
רוח חדשה את קרקפתם הרנינה;
ואני, נשארתי לבד
תחת רעמת השיער.
בדד, בדד נשארתי, השיער אף הוא
בעל קצוות מפוצלים, על ראשי הרעיד.
ידע הוא את לבי: חרוד אחרוד עליו,
על שיערי, על יחידי.
חרש בכה עליי ויתרפק עליי
וכמו שח בקשקשיו בעדי:
"כולם נשא הרוח, כולם פרחו להם,
ואוותר לבדי..."
וכעין סיום של קינה עתיקה מאד
וכעין תפילה, בקשה וחרדה כאחת,
שמעה אזני בבכיו החרישי,
לקול המספריים החדות-
מוקדש לכל אלה שלא הושפעו מלחצי החברה, ולא הסתפרו.
מצד שני מה שלחצי החברה לא עושים, יעשה הצבא... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.