ויקסן ג'ון / זריחה |
הוא הילד שלי
בין חושך לחושך
בין דממה לדממה
בין ייאוש לייאוש.
הטלפון מצלצל.
הוא יודע איך זה
מתוך השקט
כמו אלפי צלצלים משוננים הננעצים בשפתותיי
מושכים
חותכים
מכריחים לענות
ולהשיב
ולספק תשובות.
ושוב לילה.
החום עולה
אולי זה בחוץ
ואולי זה רק בי
ובחוץ חורף.
הוא מפרפר אליי
כמו דג ששכח איך נושמים
והוא עודו במים
פרוש מפרש
שוט אליי בבטחה
כמעט כאילו
אבדה דרכך
ונשכחה דעתך.
זריחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|