"היא מתה" ככה היא פתחה את השיחה... בלי "הלו" בלי "מה
שלומך"... פשוט... "היא מתה"... לפני שהיא בכלל מסרה לי את
הפרטים, ידעתי בדיוק על מי היא מדברת... ידעתי שזאת היא... היא
הייתה החברה שלי!!! היא הייתה החברה שלי, החברה הכי שלי!!!
החברה שרבתי איתה במסיבת גיוס שלי...

היינו חברות כל כך הרבה זמן, ואז רבנו... במסיבת גיוס שלי
רבנו...
היא שתתה אני שתיתי... אבל ההבדל היה זה שהיא דפקה את
האוטו...
עבר זמן הרבה זמן ולא דיברנו... שתינו היינו כבר בצבא שכחנו
מהריב אבל יותר מזה שכחנו גם אחת מהשנייה... היא התגייסה
ליחידה קרבית בצ"הל ואני מכ''ית...

ושוב הקול הזה מהדהד בראש שלי... "היא מתה"... היא מתה אני
קולטת... היא מתה אני מפנימה... היא מתה אני צורחת... היא מתה
אני בוכה... היא מתה...
היא מתה... ואני אפילו לא הספקתי להפרד, זה לא פייר אני
צורחת... והיא בקו השני לא מצליחה להתאפק וגם היא פורצת
בבכי... שתינו אוחזות באפרכסת ובוכות ובוכות ושואלות על מר
גורלה ובוכות...

ניתקתי את השיחה כבר לא היה לי כוח למחות את הדמעות אז פשוט
המשכתי... הדלקתי את הטלוויזיה וכן זה נכון היא לא שיקרה באמת
היא מתה... היא מתה... היא מתה...! ושוב פרצתי בדמעות, היא
שמרה... שמרה... ואז הוא, הנבלה, הזוועה!!! הוא ירה בה, המחבל
המזדיין הזה ירה בחברה שלי!!!... הוא ירה בחברה המתה שלי,
בחברה שלי שלא דיברתי איתה, אני לא דיברתי איתה...

כולם היו בלוויה... כולם... כולם בכו על קברה... ואני... אני
לא דיברתי איתה... אני לא דיברתי עם החברה המתה שלי, עם אותה
אחת שיותר מחודשיים ניסתה להתקשר אליי ולא החזרתי לה צלצול, כי
ככה כי היא תשלם על מה שהיא עשתה לי! היא תלמד שאת האוטו שלי
לא דופקים! כי ככה כי פשוט לא דופקים!!! כי ככה...

אבל מה עכשיו זה משנה, האוטו כבר הוחלף... נמכר...
האוטו... ומה איתה גם היא נמכרה... וסתם ככה ויתרו עלייה? סתם
ככה היא פשוט נמכרה בלי ויכוח? וגם היא תוחלף? בחייל אחר שגם
הוא ילך לשמור? וגם הוא יוחלף?
אבל מי דפק אותם? מה הם עשו, למה צריך למכור אותם?!
ואחרי כמה זמן פשוט שוכחים את זה... פשוט כל השאר שוכחים...
ומה עם המשפחה? גם הם שוכחים, מותר להם??
אסור! אסור להם, אני לא אתן להם לשכוח אסור לשכוח את הפרח הזה,
את הפרח שנבל... את הפרח שהרעילו בזמן שישן, הפרח היפה הזה...
מה הוא עשה? ולמה כולנו צריכים לשלם?

ואז אני קולטת... היא מתה... אני מבינה... היא מתה... אני
בוכה...
זה קרה שנה שעברה... ומאז אני לא שכחתי הקפדתי יום יום לא
לשכוח... לזכור... כי זה מגיע לה זה והרבה יותר...



לזכרך.