|
שתינו נכמה לאדם זר
שתינו נחפוץ במגע הרך
שתינו נבודד את רגשותינו
שתינו נגסוס בבדידותינו
שתינו נסבול בשקט
ונצעק את שתיקתנו הרמה
שתינו נצעד לעבר החוף
ונמליח את דמעותינו עד שישרוף
שתינו נצלול עד לחיים הבאים
צללים צללים של אהבה
של בדידות
של הכרה
של כיסופים
של השתקפות עכורה
ישקפו את דמותינו בים האכזבה
שתינו נולדנו לסבול או למות
נדמם ונחלים
נדמם וניפול
נצעק את שתיקתנו הרמה
באכזבה או באהבה
נצעד לעבר החוף
ונמליח את דמעותינו עד שישרוף
ולא נחיה ונראה את הסוף... |
|
|
אילו רק הייתי
מכשייפה של
הגויים...
ים פם הופה
תריצי צייט!
הייתי אז עושה
פה כישופים שאין
כמוהם, טום בם
פרה בילי בייט.
הו, אילו אילו
אילו...
יואב קוטנר,
בשיר הלל
למכשפות ככלל,
ולענבל פרלמוטר
בפרט.
יהי זכרה ברוך,
כמו גם רצועות
נסתרות בדיסקים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.