משה אליהו / רוקד עם המתים |
מתפתל מתפלל אט אט מתרחק דוהה
טובל במוות הגדול זולל עצב מר מתוק
שוטף פנים, פני תמים, אשר ראו את המתים.
עכשיו הוא יושב וכותב
חורט בשצף קצף דיו מתובלן
מתוך מתכון כאב מבולבל
ואט אט באות המילים
והוא מתחיל לצעוד
בשלווה מהודרת
אל עבר המתים
אשר קוראים לו
מהחיים.
מת חי הוא האיש הדימיוני
דימיוני כמעט כמו אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|