רק צבעים עוטפים אותי עתה.
ילדת פרצוף שקט ונוגה
באוויר מנותק הצבעים נמרחים.
אני נמרחת
על עצמי ועל הדף.
איזה כאוס עוטף אותי
במעבר שבין ילדות לבגרות.
והראיה שנחלשה:
ענן יושב מעל עייני
והוא נמרח איתי אל מעבר
לתודעה.
ואני - שנחלשת, מתגברת. עם הצבעים.
הפרצוף
- הוא שלי?
3.98 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.