הוא מנסה לחבק , לרכך
מן הכעס והעלבון.
היא שוב אומרת.
שפתיים נעות-
שפתיים נעות
היא שוב אומרת.
הסמטה יפה.
אבנים.
בשורה קדימה - לשומקום
לא להגיע
רק ללכת.
ולא לשמוע
בשמחה הזויה אני מוצאת שלרגליי ערימות יבשות של עלים אדומים
כתומים
צהובים.
הם הולכים - ספק יחד.
תנועות שפתיים לא פוסקות.
חצי חיבוק
רעש עלים נמעכים מפנק ומועיל.
רחובות צרים,
דלתות אותנטיות ציוריות-
רק לא לשמוע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|