|
יש לפעמים מעין חלום ובו
ידיים ארוכות
לופתות אותי
נכנסות לנפש ומדגדגות
זה כואב.
יש שרוצות להוציא את הסודות
פותחות את כל המגירות
קוראות
הן לוקחות
ויודעות עליי הכל.
ורוח חזקה מסיוט מפילה
אותי משיווי משקלי,
כוחי אובד, משקלי נוצה.
אני רק מסיכה.
יש לפעמים ידיים רעות. צבען מזעזע
הן רומסות הכל שם, בתוכי
מטפסות מכל הכיוונים
נוגסות את הפירות ששם צמחו
ואת עלי הכותרת היפים שצימחתי.
הן פוצעות.
לפעמים, פחד תהומי בלתי מוסבר מרטט בי-
מאותת על דבר פנטסטי לא קיומי
שיתפתח בי. ישנה ויאכל.
אני לא אצא נגדו.
לא אהיה אני |
|
|
אז הייתי
באמסטרדם. קצת
פיצה, קצת
גראס.
הלכתי לבריכה
לעשות כמה
בריכות, אני
חוזר למחילה
שלי, ומי מחכה
שם? קלאודיה
שיפר!
אקיצר אנחנו
צמודים, ומתחיל
להתחמם...
הושטתי יד ו...
"נו?!?!"
סוף הגזר, סוף
הסלוגן!
- שפו קטן מעתיק
מגולדסטאר בלי
בושה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.