"אוי ואבוי!" היא קראה והסתכלה על חברתה. "אני לא מאמינה שזה
קרה. את חושבת שהוא חי?"
"הוא נראה די מת, שלי." ענתה לה.
"אוי לא! אל תגידי את זה. הוא חייב לחיות. הוא פשוט חייב."
אמרה שלי על סף פאניקה.
"אני לא יודעת, שלי. אולי הוא חי. תבדקי, אני לא במיוחד מומחית
בעניין."
"איך בדיוק אני אבדוק, אורלי?"
"תוציאי אותו מהמים ותבדקי."
שלי הסתכלה עליה במבט מבוהל. "להוציא אותו מהמים?? אני לא
יכולה להכניס יד ולגעת בו ככה!"
"אז איך בדיוק ציפית לבדוק אם הוא חי?"
"לא יודעת" אמרה בלחץ והסתכלה על אורלי. לבסוף השלימה עם
הרעיון. "יש לך פה כפפה או משהו? אני ממש לא מסוגלת לגעת בו."
אמרה בכניעה.
אורלי הלכה וחזרה כעבור רגע עם כפפות ניילון. שלי הכניסה את
ידה למים ובזהירות משכה אותו החוצה, כל אותו זמן הבעה של אימה
וסלידה על פניה. כשהיה בידה, שמה אותו לרגליהן, ושתיהן התיישבו
על הברכיים לידו והסתכלו עליו.
"את חושבת שהוא חי? נראה לי שהוא חי." שאלה שלי ומיד ענתה
לעצמה.
"לא יודעת, שלי. לא שומעים כלום. חייבים לצלצל..." אמרה לה
אורלי במבט של תקווה לטוב.
שלי נשמה עמוק ושאלה אותה, "את יכולה?"
אורלי הנהנה והתחילה לחייג. "זה מצלצל", אמרה. שלי הסתכלה
עליו, נואשת שייתן סימן שלא מת.
"אולי הוא חי..." אמרה שוב.
"הוא לא זז." אמרה אורלי.
"תנתקי." הורתה לה שלי. "אני... אני צריכה שניה לעכל את כל זה.
נצלצל שוב עוד מעט."
ביפ.
שתיהן הסתכלו אחת על השניה. "זה היה הטלפון?" שאלה שלי.
"לא, לא שלי." אמרה אורלי.
בי-ביפ.
הוא עושה קולות! הוא חי!!" קראה שלי בשמחה עילאית. "כל כך
פחדתי שהטבעתי ואיבדתי אותו לנצח. הוא חי!"
"שלי, יכול להיות שהוא לא יתפקד. הוא אולי חי, אבל הוא לא
יעבוד."
"אל תגידי את זה.  אף חמוד שלי לא יהיה צמח." אמרה בלהט. "אני
גם לא חושבת שחדרו אליו כל כך הרבה מים... כמה מים כבר יש
באסלה בכלל?"
"אני לא חושבת שצריך ליטר שלם כדי להרוג אותו. כוס מים יכולה
להספיק." אמרה אורלי.
"פתאום את כן מומחית?" שאלה אותה בחיוך.
"תבדקי אם הוא מתפקד."
שלי הרימה אותו בזהירות, ניגבה ממנו את המים, לחצה על כפתור
ההפעלה ועצרה את נשימתה.
בוווופ.
"הוא חי!" קראה שלי באושר וחיבקה את אורלי. "הצג שלו קצת
התחרפן, אבל הוא חי!"
אורלי חיבקה אותה בחזרה ושאלה אותה, "אז מה למדנו היום?"
"שלא שמים פלאפון בכיס של החולצה כשמטפסים לארון מעל
השירותים." ענתה לה שיצאו מחייכות מחדר האמבטיה.