היה הייתה לפני שנים רבות אחת בשם לנה, לנה הייתה בחורה
ממוצעת, לא מכוערת אך גם לא מלכת יופי, לא שמנה מידי אבל נאלצה
להסתכל בערגה על דוגמגישות דקיקות.
אם הייתם מסתובבים בשכונה של לנה ושואלים עליה, לא הייתם
מקבלים תגובה, מכיוון שאף אדם בשכונה בה גרה לא קרא ללנה בשם
שהוריה העניקו לה.

כולם קראו לה בטי, הכל בגלל השיר "בטי בטי בם, אוהבת את כולם"
- לנה הייתה המזרון של השכונה, של הכיתה, של המחלקה ושל
הפלוגה, אפילו בקיץ כשעבדה בקייטנה, היא שכבה עם כל המדריכים
(והשמועות המרושעות יותר טוענות שגם עם חניך או שניים).
בעצם הביטוי "בטי אוהבת את כולם" הייתה מחמאה גדולה ביחס ל"בטי
מוצצת לכולם", "בטי נותנת לכולם", "בטי שוכבת עם כולם" ועוד
ועוד מחמאות שכאלה.

למרות מה שנשתמע, לנה לא הייתה נימפומנית, אף אחד גם לא שילם
לה עבור התענוג, כך שגם זונה ושרמוטה לא ניתן לקרוא לה, הדבר
היחיד שאפשר היה להאשים אותה הוא בתמימות יתר.
הדרך הבטוחה והמהירה להגיע לליבה (ולעוד איברים) של לנה הייתה
להגיד לה את המשפט הכה בנאלי: "אני אוהב אותך". לא היה צריך
להגיד את זה מהלב, כמו במקרה של חבר שלי שסיפר לי שהוא פעם אמר
בתמימות ללנה "שמעת את השיר החדש של חביב אבן - אני אוהב אותך,
אילנה - שיר פשוט מגעיל", רבע שעה אחר כך הוא כבר לא היה כל כך
תמים.

אני לעומת זאת, לא האמנתי לאף שמועה, לאף ערס שטען שהיא מצצה
לו 10 פעמים או שהוא זיין אותה בתחת 15 פעמים. אני אהבתי אותה.
את השיער האדמוני שלה, את החיוך שלה, את השם שלה, אפילו אהבנו
את אותם הלהקות ואותם הספרים. אני עוד קראתי לה לנה.
5 שנים אנחנו גרים באותו רחוב, תמיד דיברנו על כל נושא שבעולם.
כל נושא שבעולם פרט לסקס ולשאלה "למה בעצם אנחנו לא חברים".

לפני חודש קבענו לצאת לאיזה קומדיה חדשה, כפי שעשינו כל פעם
שסרט חדש יצא לאקרנים, לפני הסרט החלטנו לאכול איזה המבורגר
ב"מקדונלדס", וכשהיא באה לשלם בקופה התברר שהיא שחכה את הארנק
בבית אז שילמתי עליה - שילמתי עליה גם בקולנוע והיא כמובן
הודתה לי מקרב ליבה והבטיחה להחזיר לי כשנחזור הביתה.
הסרט שלעצמו היה די מחורבן ובכלל לא הצחיק אותנו, הוא סיפר על
שני שכנים בניו-יורק שמנהלים רומן דרך האינטרנט ולא יודעים
שהאהבה של חייהם נמצאת במרחק דלת בהמשך המסדרון - כמובן שבחיים
האמיתיים הם שונאים אחד את השני ולא מסוגלים לפתח שיחה אחת ללא
הרמת הקול לגבהים מרשימים.
וכמו בכל סרט הוליוודי בסוף הם מגלים את הכל ... בלה בלה בלה
... הם מתנשקים מתחתנים וכו' כו' כו'.
אני לא יודע למה, אבל בקטע שהם התנשקו בפעם הראשונה - לנה
הסתכלה עלי ואני הסתכלתי עליה, ואני לא זוכר איך זה בדיוק קרה
- אבל לאחר שנים של ציפייה סוף סוף נישקתי את אשת חלומותיי.

הערב הרומנטי שלנו המשיך בבית שלי, שם חוויתי את השעה הנהדרת
בחיי - זה היה פשוט מושלם, לא יכולתי לחלום שזה יהיה יותר טוב
- אמרתי ללנה שאני אוהב אותה, היא אמרה שהיא אוהבת אותי וחשבתי
שיותר טוב מזה לא יכול להיות.
אחר כך התרחצנו וליוויתי אותה הביתה - נתתי ללנה נשיקת לילה
טוב ואיך שאני מתכוון לחזור לביתי, היא אומרת שהיא עדיין חייבת
לי 60 שקלים. אמרתי לה שלא חשוב ושהיא יכולה להביא לי את זה
בפעם אחרת.

יום אחרי זה נסעתי עם חברים שלי לאילת לכמה ימים של כיף, כמובן
שכל הזמן הזה חשבתי על לנה ודיברתי איתה בטלפון לפחות שעה
ביום.
ביום שחזרתי נפגשנו אצלי בדירה. התחלתי לספר לה על החוויות
מאילת אבל שמתי לב שהיא קצת עצובה ולא מרוכזת. כששאלתי אותה מה
קרה, היא סיפרה לי שבשמירה שהייתה לה ביום רביעי בצבא היא שכבה
עם הקצין תורן.
היא אמרה כמובן שזה לא היה מכוון ושהיא עדיין אוהבת רק אותי.
ואז היא התחילה לבכות, הכלבה, ניגשתי לבטי ובלב כבד אמרתי לה
שאני סולח לה ושאני עדיין אוהב אותה. למרות הכל.

באותו ערב הזדיינו עוד פעם אחת ואחרי עשר דקות היא התחילה
להתלבש ושאלה אותי אם אני יכול ללוות אותה הביתה.
אמרתי לבטי שיש לי מחר מסדר ומלא עבודה ואני לא יכול.
היא הרכינה את הראש ועמדה לצאת.

"דרך אגב, בטי", אמרתי לה, "את עדיין חייבת לי 60 שקלים".