ביום שלישי חזרתי מהבית-ספר, וראיתי את אמא שלי, ימח שמה,
מכינה פמוטים לקראת שבת. אמא שלי היתה לבושה שמלה לבנה ארוכה
שכיסתה אותה כאילו כדי להדגיש את זה שהיא מנותקת ממני ומאבא
ומכל המשפחה, והיא שמה פמוטים על הזה של הפמוטים, שנח לו,
ערטילאי כאור הירח, על הפסנתר של הבית שלי.

שאלתי אותה - אמא, פמוטים לשבת?(היום יום שלישי).

היא היכתה אותי חזק וניתצה בי אגרופיה, ואני לא הבנתי למה זה
מגיע לי. חשתי כאילו אני סוג של בדיחה מהלכת בעיניה, אלא
שעכשיו, אני כבר לא יכול גם ללכת.

פמוטים? ביום שלישי? שבתי ושאלתי.

זה ממש הרתיח את אמא שלי, שעכשיו התחילה לצרוח בטונים מאוד
גבוהים ולהסתובב במעגלים סביבי תוך כדי צרחות של מכשפה.
לרגע נדמה היה שהיא רכבה על מטאטא בדרכה לתהילת עולם.


ממש משוגעת אמא שלי, מה הפלא שאני רק כותב סיפורים עליה כל
היום?