לשירתי עיניים כה גדולות
מתבוננות בכל שללי הרקיע
ואיך שמילות שיריי כלל לא מתביישות
להתגנב מלבי ואל הדף שוב להגיע
לשירתי אין כלל נימוסים
כלל לא מסתירה את שברייה
האיך העמוד מול ההמון ואספר בתירוצים
על זיעתה הקרה ושלל חולשותייה
שירתי חפצה במגע של זר
כמו מחפשת האישור למסיבת לב להגיע
ידיים ארוכות בלילות חורף קר
במיטה,באפלה,רק שמישהו יריע
שירתי צללי עבר רודפת
שוחה בזרם דם של פציעה
אולי כך היא מלבי אל הדף הודפת
רגעים עייפים של מעידה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.