[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רעות לוי
/
יום חורפי

היה זה יום גשום. החלטתי לצאת לטייל, תמיד אהבתי את החורף...
לטייל בגשם, בין טיפות המים... אז להירטב קצת, לא נורא!
זה מרוקן את הראש, והטיפות המתוקות האלו, שנופלות עליך
משומקום...
אז הלכתי לטייל! לבשתי בגדיי חורף מחממים... אבל עדיין, לא כל
כך סגורים, כדי שאוכל להרגיש את הטיפות על הגוף...
כיום אני בת 22. אני מוכנה להרשות לעצמי לטייל בחוץ, בגשם...
יש לי זמן...
כשטיילתי, הראש שלי התרוקן. הרחובות היו ריקים מנפש חיה...
החלטתי לעצום עיניים ולהמשיך לטייל, מרגישה את הטיפות על
עיניי... כשלפתע נתקלתי במישהו (או מישהי?) ומעדתי...
אוח, טיפשה שכמותי... טיפשי לטייל בעיניים עצומות!
נעזרתי בידה העדינה של האישה. עכשיו ידעתי שזו מישהי, וקמתי
מהארץ... לפתע המציאות חזרה אליי, והרגשתי רעידות קטנות בגוף,
ושמתי לב שכולי רטובה... וגם למי שממולי...
"מיכל?" היא שאלה אותי... מאיפה ידעה את שמי? הסתכלתי עליה,
מנסה לזהות... ולא זיהיתי...
"ומי את? אם יורשה לי לשאול... מאיפה את מכירה אותי?"
"חחח, מיכל, כבר הספקת לשכוח? זו דקל... היינו ביחד
בטירונות...מעלה משהו? היינו שם חברות טובות, אבל אחר כך
הופרדנו ונשלחנו לבסיסים שונים...קצת התאכזבתי... ניסינו לשמור
על קשר, אבל כנראה שהצבא לא איפשר כל כך, והוא נותק..."
"אההה, דקל!!! עכשיו אני זוכרת, מה שלומך?"
"שלומי טוב... ושלומך? לדעתי, לא כל כך טוב. את רטובה לגמרי...
בואי אלי להחליף בגדים, בדיוק עמדתי להיכנס לדירה שלי... הנה
היא, פה ממול... את מעוניינת לבוא או שאת עסוקה מדי?"
"אני ממש לא עסוקה! סתם החלטתי לטייל בחוץ, ביום יפה שכזה..."
"ביום יפה שכזה?", שאלה דקל... "כשרוחות קרירות פורעות לך את
השיער? כשגשם עושה לך דביק בכל הגוף?"
תמיד היו לנו מחלוקות בענייני מזג האוויר. גם בטירונות, כשקמנו
ליום גשום, אני הייתי מאושרת והיא הייתה עצובה... ודווקא ביום
קיץ זה היה להיפך! הזיכרונות החלו לשוב אליי...
"כן! יום יפה! אם הספקת לשכוח, אני אוהבת את החורף!"
"צודקת, כבר שכחתי, אז מה- את רוצה לבוא או שבא לך להמשיך
להירטב מהחורף, שאת כל כך אוהבת?" שאלה אותי בספק חיוך ספק
עקיצה...
הסתכלתי מסביב. הרמתי את הראש לשמיים כאומרת להם: 'מצטערת,
אפגוש אתכם בפעם אחרת, טיפות'... הסתכלתי חזרה על דקל, שכל כך
השתנתה בשנים האחרונות... והפכה ליפיפייה ממש... ואמרתי לה,
"יאללה, בואי נלך!"
כשנכנסו לדירתה, היא העיפה מבט אליי, שהלך והחוויר מרגע לרגע.
"את רטובה לגמרי!!!"
'איך אני רטובה לגמרי?', חשבתי לעצמי. רק לפני דקות ספורות
יצאתי מדירתי... איך ייתכן שכבר כולי רטובה? הסתכלתי על השעון,
השעה הייתה 12 אחר הצהריים. 'לא הגיוני... יצאתי לפני
שעתיים?'
הסתכלתי על דקל באור של הדירה... פנייה היו עדינות... היה לה
פרצוף חלק וקטן, כזה שבא לצבוט...
היא יפיפייה ממש!
היא הסתכלה עליי ורצה לחדרה... לאחר כחצי דקה חזרה אליי, בידה
מגבת ובגדים...
"אני לא שואלת אפילו! תכנסי מיד למקלחת, והנה בגדים שתלבשי
אחרי! אוהבת, או לא אוהבת את החורף, את עוד תהיי חולה ממנו!
בינתיים אני אכין קפה. תלכי למקלחת! ותחפפי, השיער שלך פרוע
לגמרי ורטוב כל כך... יש בפנים שמפו ומרכך."
לא התווכחתי, עוד מהטירונות זכרתי שלא מתווכחים איתה...
נכנסתי למקלחת... פשטתי את בגדיי ונעמדתי מתחת לדוש... המים
החמים צמררו לי את הגוף...
הפשרתי, והרגשתי הקלה... תמיד אהבתי את המקלחת שאחרי הטיול
החורפי שלי...
לאחר כחמש דקות מתחת למים, החלטתי למהר ולהתחיל לחפוף, הרי זה
לא הבית שלי...אני לא יכולה להישאר שעה במים!
לאחר כעשרים דקות הייתי בחוץ... לבושה... עם המגבת על הראש...
"חשבתי כבר טבעת", אמרה דקל בחיוך... "חשבתי לקרוא למציל",
צחקה...
"היי! את יודעת שאני מתקלחת הרבה זמן..." אמרתי תוך כדי
צחקוק...
שתינו קפה בזמן שדיברנו על כל הזמן שעבר, על מה שהיה אחרי
הטירונות, איפה היא הוצבה, איפה אני...
מה עשינו אחרי, מסתבר שהיא טסה לשלושה חודשיים להודו! לטיול...
הלוואי עליי, גם אני רציתי... אבל וויתרתי, כי לא רציתי לטוס
לבד... ולא היה לי עם מי לטוס...אולי יום אחד אטוס איתה...
אולי.
לאחר השתייה היא עשתה לי סיור בדירתה... הסיור הסתיים בחדרה.
היא נכנסה, לקחה מברשת והציעה לי סירוק. הסכמתי.
התיישבנו על המיטה, היא מאחורי, כשמראה מולנו. הסתכלתי דקה
סביבי ואז היא נזפה בי, שהיא לא יכולה לסרק אותי ככה...
הסתכלתי עליה דרך המראה שמולי ופתאום ממש רציתי לנשק אותה...
"אז.. מיכל, מה עם אהבה? היה לך מישהו מאז הטירונות?", שאלה,
כשתפסה את מבטי עליה...
הסתכלתי דרך המראה לתוך עיניה, כשפתאום "אוווץ" נפלט מפי...
"אוח! קשר, סליחה..." אמרה, כשניתקה את מבטה ממני - אל שיערי.

"אחרי הטירונות הייתי עם דן...המפקד שלי... התאהבנו ונפרדנו
לפני כמה חודשים..."
דקל לא ידעה על היותי ביסקסואלית... לא סיפרתי לה על הניסיונות
שלי... וגם לא סיפרתי לה למה אני ודן נפרדנו... אמרתי לו, שאני
צריכה אישה! מה?... באמת שרציתי אישה... וגם הייתה לי אישה...
נפרדנו לפני שנתיים, אבל למה לתסבך את הסיפור איתה? יותר פשוט
להגיד שלפני כמה חודשיים... אז מה אם זה 24 חודשים? זה בכל זאת
כמה, לא?
"ומה איתך, דקל?"
"למען האמת... מאז הטירונות פשוט יצאתי לדייטים סתמיים. לא היה
לי מישהו רציני, שנורא רציתי להמשיך את הקשר איתו, כמו שאומרים
- כל הטובים כבר תפוסים..."
השיער שלי כבר היה מסורק לגמרי... חלק... אבל היא המשיכה
להעביר בו את המברשת, לאט לאט.
הבטתי בה ולא יכולתי להתאפק יותר - הסתובבתי אליה ונשקתי
לשפתיה.
כבר הייתי מוכנה לסטירה וכבר חשבתי לקום וללכת... לקח לה יותר
מדי זמן להגיב. פחדתי, שעשיתי טעות. הסמקתי כולי וכשבאתי לקום
ממלמלת סליחה, היא תפסה אותי בידיי. הסתובבתי אליה חזרה... היא
התקרבה אליי. התקרבתי לאט גם כן והתנשקנו, נשיקה עדינה
ואיטית... ארוכה, מאלו שקשה להתנתק מהן.
היה לה טעם מתוק בפה... טעם של תות.
חוש הזמן אבד לי וכל סוף נשיקה הובילה לנשיקה חדשה, שאין חזור
ממנה.
לבסוף, כשכבר הכרתי כל פינה בפיה המתוק כתות, התנתקנו והבטנו
אחת בשנייה... המבטים של שתינו הביעו כל כך הרבה דברים... היה
מתח עצום בינינו, והיה צורך לעוד - אני יודעת שלפחות אצלי זה
היה... וכשהיא נצמדה אליי בעדינות, כשהרגשתי את שדייה צמודות
לשדיי... ואת הרכות של ביטנה לבטני... את האזור הכי חם אצלה
בגוף ממש צמוד אליי ומעביר גלי חום בגופי, ידעתי, שגם לה היה
את הצורך לעוד.
עם ידי הימנית תפסתי בעורפה... ועם ידי השמאלית הזזתי מפניה את
השיער בעדינות... מניחה אותו מאחורי אוזנה ומלטפת את לחייה...
קירבתי אותה באיטיות לפי שוב, עם ידי הימנית, ונישקתי אותה...
הנשיקה הייתה כמו קודמתה... איטית, סוחפת ומרגשת לעולם חדש
לגמרי...
היא זו שתפסה את המצב ראשונה, והחלה פותחת את הכפתורים
שבחולצה, שהביאה לי...
הייתי חייבת לראות את פניה. פתחתי את עיניי ולאחר כחמש שניות
סגרתי אותן... תווי פניה היו יפים כל כך, רציתי רק עוד ועוד
ממנה...
הייתי כל כך עסוקה בלהסתכל עליה ולזכור את פניה היפיפיות...
שלא שמתי לב שהיא כבר הפשיטה את כולי... הרגשתי שאני צריכה
להגביר את קצבי והחלתי להפשיט אותה... אבל רציתי גם מעט לשגע
אותה בזמן הזה.
הורדתי את חולצתה בעדינות, כשאני דואגת להשתפשף בשדיה ולגרום
לפטמתה להזדקף מעט... נצמדתי למכנסיה, וכשהורדתי אותן ממנה,
דאגתי להשתפשף במפשעתה, לגרום לדגדגן קצת להתנפח... כשנפלטה
מפיה גניחה קלה, הבנתי שהצלחתי וחיוכון קטנטן נתפס לשפתיי, אבל
ירד והפך למבט של חרמנות, כשהסתכלתי על עיניה וראיתי איך הן
סוערות לעוד... צמרמורת של חרמנות עברה בגופי.
לפתע נהיה לי צורך בלתי מובן להרגיש שוב את שפתיה. נישקתי אותה
בעדינות נשיקות קטנטנות, בזמן שהורדתי מעליה את תחתוניה...
כשהבנתי, שהדבר היחידי שנותר לי להוריד ממנה הוא החזייה, החלתי
יורדת מהפה לצוואר... מנשקת נשיקות קטנטנות ונשיכונת לא כואבת,
סתם מדגדגת ומחרמנת... עליתי מעט לאוזנה ונשכתי את תנוך
אוזנה... ושוב, אני לא נושכת כואב... רק שתרגיש, שאני שם. מיד
לאחר מכן מצצתי את התנוך והעברתי ליקוקון מאחורי אוזנה...
בדיוק כשסיימתי להוריד את חזייתה... המשכתי למטה לצווארה שוב,
הפעם העברתי אותו מהר בנשיקות קטנות, כי לא יכולתי עוד להתאפק
ורציתי להרגיש את פטמתה בפי...
כשהגעתי לשדיה, חיכתה לי הפתעה קטנה... פטמותיה היו זקופות
ושדייה בינוניים, כפי שכל כך אהבתי. ינקתי לפי את פטמתה ועזבתי
אותה בכל פעם כדי לעשות לה ואקום קטנטן... ליטפתי בעדינות את
הפטמה עם לשוני ועברתי לשחק בה עם ידיי... שומעת את גניחותיה
ברקע וחייבת לקלוט את עיניה... כשראיתי את עיניה, כמעט וגמרתי.
הן היו יוקדות אש... כמעט וטרפו אותי... אבל אני בשלי, לאט
לאט... נתתי לשדה השנייה את אותו הטיפול, ואף קצת יותר...
ועברתי לבטן המתוקה שלה.
נישקתי את קפליי ביטנה והמשכתי לפופיק המתוק שלה. ליקקתי
מסביבו ונשכתי מעט כמה שהצלחתי מסביבו... נישקתי אותו לאט וגם
התנשקתי איתו עד כמה שיכלתי... עד שהרגשתי את ידיה על ראשי,
דוחפות אותי בעדינות כלפיי מטה... הרמתי את ראשי אליה, ופניה
הביעו חולשה, ורצון חזק לגמירה... עליתי לפניה ונישקתי את
שפתיה... היא לחשה לי "בבקשה", וזה כל מה שרציתי לשמוע.
ירדתי שוב למטה, אך הפעם למפשעתה, ונתתי ללשוני דרור... כבר
שהכנסתי את לשוני לתוכה... יכולתי להרגיש איך המיצים
מתגברים... היא הייתה כבר על הסף... החלטתי פשוט לתת לה את מה
שהיא צריכה... החדרתי והוצאתי את לשוני ממנה כמה וכמה
פעמיים... משפשפת עם אצבעותיי את הכפתור שלה.
לאחר כדקה היא גמרה...כל גופה התפתל וגבה התקשת. המיצים נאגרו
וכל גופה התכווץ סביב לשוני...
המשכתי כמה שניות עוד לפמפם בעדינות, עד ששמעתי אותה אומרת
"מיכל...דיי".
הפסקתי... ועליתי חזרה אליה... מנשקת אותה, נותנת לה לטעום את
עצמה.
לאחר כמה שניות, כשנרגעה, היא לחשה לי, "תורי", מנשקת את
אוזניי בדבריה...
היא שיחקה בשדיי ופטמותיי בערך כ5 דקות... כבר השתגעתי...
גנחתי... רציתי עוד...
היא קמה מעליי וביקשה, שאשב על קצה המיטה... התיישבתי, והיא
התיישבה מעליי, צמוד אליי, כשדגדגנה צמוד לדגדגני... ושדייה
לשדיי... היא החלה עולה ויורדת... התאמתי את קצבי לקצבה...
והתנשקתי איתה תוך כדי. כשכבר הייתי חייבת לגנוח מהעונג,
הפסקנו את הנשיקה והחדר התמלא בגניחות... אני גמרתי ראשונה...
והיא גמרה שניות ספורות אחריי... התנשקנו נשיקה אחרונה לפני
שעזבנו אחת את השנייה ונפלנו על המיטה מותשות.
הסתכלנו אחת על השנייה... ואחרי כעשר דקות היא אמרה שהיא
לסבית... ושהיא נמשכה אליי כל הטירונות, אבל לא הייתה מסוגלת
לנסות משהו, מהפחד... וכשנישקתי אותה, היא הייתה כל כך המומה,
שלא הייתה מסוגלת להגיב, ושהמציאות נפלה עליה רק כשקמתי ועמדתי
לברוח לה... סיפרתי לה שאני ביסקסואלית... ושזו הסיבה גם
שעזבתי את דן, כי רציתי אישה... היא חייכה אליי, עצמה את
עיניה, ונרדמה... אני שכבתי שם, משחזרת את היום החורפי הנהדר
שלי... ואחרי כחצי שעה קמתי, אספתי את בגדיי וחזרתי לדירתי.  
ועכשיו, עברה וחלפה לה שנה מאז... ואני מטיילת ביום גשמי
בחוץ... כשהטיפות נופלות על עיניי... עם משב רוח קר על פני...
ועימו הרגשתי בפי את טעמה... טעם תות מתקתק...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אוננות, סגריות
וערוץ 9!







לו יהי, מסכם את
חיי הזהר של
כותב סלוגנים
ממוצע (שכמותו).


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/7/04 21:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רעות לוי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה