אצבעותיי
לא מפסיקות לדמם.
בדמי אתן רוח לסודות.
אוותר על תמצית חיי,
למען פליטת הרעל הזורם בי
החוצה.
דמי
פדיון לאהבה תפלה.
אלטף עורך
בוורידיי הפרוצים,
הנוטפים,
הרוויים אש.
אשטוף את פניך הילדיות.
אעביר כבמכחול
קווים עגולים
בפיתולי הרגש הבתוליים שלך.
גם לי אסלול דרך.
אצייר בגופך
שמיים אדומים
המתמוגגים אט אט לשחור.
אתן לאדמה הלוהטת
גוון של שקיעה.
אתמסר לאומנות.
אילולא כל הקור הזה,
אולי היית מרגיש
גם את חמימותו של
הארגמן הסמיך
הניתז מגופי
עכשיו
ולא עליך.
אני
חותכת ממך,
אבל חותכת יותר ממני.
נשענת על גופה הקר
של האמבטיה.
נותנת לדם
לצבוע רק חרסינה לבנה,
להאדים אותה בסומק ורדרד
מהול במים מעלי אדים.
אילולא כל הקור הזה...
דמי
פדיון לנפשי הצורחת.
אגיש לך בלילה
ילדה שמתה
על מזבח
התשוקה,
כדי שתנעץ בה
עמוק מחטים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.