הולך בשדרות ירושלים
מחייך לאנשים חולפים
במבט רך מלטף
נעלם

שותה קפה על צוק החוף
צופה על תנודות משטחי הכחול
ממשיכים מתכדרים מעבר לאופק
ומבטי איננו יכול להתעקם
עימם

מפרש אדום מתעקל במרחק
ולהקת חסידות צחורות דואות ברוח ים,
ויפו העתיקה יורדת מדרגות מדרגות
לטבול בנמל, עטופה אור שקיעה אדמדם
ענוגה חלומית
הזויה

ומבנה הביוב מבטון זוקר קומתו
כמו ראש של צוללת הבוקע מהחול,
ולבי מצחקק בחיבה לפרפור שיושב עליו
שולח לו ברכת ידיד

ועל שרידי מזח מתפורר
יושב לו שחף מלכותי כסוף
על כל עמוד,
שרים יחדיו כיסופי מרחבים
בכנפי מבטם  

ורוח קרירה מלוחה מכה בפניי
וחלוקי אבנים בכל הצורות והגוונים
נשקפים לי כפאזל מבעד אדוות הגלים,
לוטפות נושקות לחול הרך
במנגינה יקומית סודית
של אהבה

ומטוס השב מעבר לים
מתקרב לעברי אט-אט  
בזרועות חיבוק פתוחות לצדדיו,
ואני מנפנף לאנשים שם למעלה
שבוודאי מציצים מהחלון
ולא רואים אותי

פורש כנפי מבטי למרחבים הפתוחים
במעוף וירטואוזי - חופשי מכל דאגה
נודד לכיוון אפריקה עם שורת ברבורים שחורים
וחג עם שחפים במחול דמדומים
קסום

ממריא לעבר אלומות אור זהובות  
שבקעו מבעד לעננים
מרצדות על פני-המים אינספור כוכבים מנצנצים
זהובים מסנוורים עיניי,
מדמיין שם מלאך מרחף  אלי אופק
בזהר שלא מהעולם...