ימים קצרים של חורף,
עוטפים ואז מרפים.
שבריר רוח,
מתמזג בנר צבעוני.
מגע ידייך שנמוג.
רעלת פנים המתעתעת בלבי.

רגע אחד קרוב,
אך מתרחק.
אור ירח לבנבן,
הופך פניי לחיוורות משהיו.

כבר נופצו כל הכלים.
ורדים אדומים -
נבולים,
מפוזרים על המיטה בכמיהה,
שלא תדע תשובה לעולם.

געגוע מסתורי,
מתחבא בין הפינות החשוכות.
חבוי -
ואז נגלה.

מחשבות רגעיות,
לקפוץ מבעד לרף ההגיון,
דועכות עם זריחתה של מילה כתובה.