|
היא היתה יפה, אישה, אם
בת שלושים ותשע וליבה דומם
היא היתה בשיא פריחתה
"אלוהים" לקח אותה
היא נקברה
אמא שלי! כמה היא חסרה
כמעט לא הכרתי אותה
לא זוכרת בברור את פניה
פעימה מליבי נעלמה עם נשמתה
בחוץ אביב בלב שלכת
שמים קודרים אדמה שותקת
למה נתתי לה ללכת
על קברה הטרי בימים
עוד אוסיף לפזר פרחים
על קברה הטרי בלילות
את זכרה לא אפסיק לבכות
"אלוהים" ברא אותם יחד
גבר, אישה, פרחים
למה כולם הולכים
"אלוהים" אם בכלל אתה קיים
מדוע לקטוף אותם בשיא פריחתם
למה "אלוהים" שאת כולם צריך לאהוב
לא יורד למטה ורואה את הכל מקרוב!
מילים נכתבו ב: אפריל 1964 כן... כבר אז הייתי בת 15
אימי נפטרה שנתיים קודם, בהיותי בת 13 ואחותי בת שנתיים
בלבד!
מוקדש באהבת אין קץ, לאחותי הקטנה והיחידה - לאה ! |
|
|
לפעמים נדמה לי
שבועז כל כך
שונא אותי
זאת שאהבה את
התל-אביבי
תגובת מערכת:
ממשרדו של בועז
מבקש דוברו של
בועז להבהיר שכל
הרגשות שמפתחים
כלפיו הם
באחריות המשתמש
בלבד, ומשרדו של
בועז לא יקח שום
אחריות כלשהי
בנושא, הדבר
כולל תשלום דמי
מזונות, תשלום
עבור הפלות, דמי
אבטלה וכדומה,
אך אינו מוגבל
לאחריות זו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.