אהבתי אותה כמו שאף-פעם לא אהבתי אחרות. הייתי בטוח שנישאר יחד
לעולמי עולמים. אני תמיד ידעתי מה היא רוצה או חושבת באותו רגע
וגם היא אותו הדבר לגבי. האהבה שלנו הייתה מושלמת, אפילו יותר
מידיי מושלמת. היינו ממש זוג יונים בשיא אהבתם. נראה לי שבגלל
זה היא עזבה אותי. היא כנראה פחדה מזה שהיינו יותר מידיי
מושלמים יחד. ברגע שהיא אמרה שהיא נפרדת ממני, חשבתי שהיא רק
צוחקת איתי כי לא היה לה מה להגיד אבל אחר-כך היא התחילה
להראות רצינית ולדבר יותר מידיי. היא אמרה לי שהיא לא יודעת
לאן כל זה מוביל והיא אמרה שזה יהיה טוב בשביל שנינו אם ניפרד
עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידיי להיפרד. את האמת, לא הייתי כל-כך
עצוב באותו רגע וגם זה רק בגלל שאמא שלי כל הזמן דיברה איתי על
'איך זה יגמר' והיא תמיד נהגה לומר לי 'שלכל דבר טוב יש סוף',
אבל עכשיו זה כבר לא אותו הדבר, עכשיו זה כואב הרבה יותר. אני
צריך את החיבוק האוהב והחם שלה, צריך את הנשיקות, הרגעים...
אני פשוט צריך אותה לעוד דקה נוספת לפחות ואם לא אז אפילו
יותר. התפללתי יום וליל בשביל שרק תצלצל בפעמון של הדלת או
שתטלפן, רק כדי שאוכל לראות אותה או אפילו רק לשמוע, זה יספיק
לי. אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה, בוקר, צהריים, ערב. אפילו
בחלומות אני רואה אותה, עומדת מולי כמו מלאך עם הילה מעליו.
חברים שלי אמרו לי שאני מגזים ושכדאי שאני יפסיק לחשוב עליה
כל-כך הרבה ולעבור למישהי אחרת, מישהי חדשה, אבל אני פשוט לא
יכול, לא יכול בלעדיה. ניסיתי להתקשר אליה אבל ברגע שחייגתי את
המספר האחרון ניתקתי. חשבתי שזה יהיה יותר קל אם אני פשוט אבוא
אליה הביתה אבל כשהגעתי ישר נסעתי מהמקום. אני חושב שאני פשוט
מפחד לראות אותה עם מישהו אחר, מסתדרת כל-כך טוב בלעדיי, אחרי
הכל היא זאת שעזבה אותי. אבא שלי כבר הפסיק להתייחס אליי כמו
שהוא היה פעם, הוא אמר לי משפטים כמו 'אתה לא מסתדר עם החיים
שלך' וגם אמר לי 'אתה צריך להמשיך עם החיים שלך' ומה שהכי עצבן
אותי זה שהוא כל הזמן אמר 'לא יצא ממך מישהו'. אני לא יכול
יותר. אני חושב שאני אתאבד, זה הפתרון היחיד. אחרי הכל, אף-אחד
כבר לא אוהב אותי יותר, אף-אחד.