"סוזוקי, תעצור בצד!"
מה קרה? על הבוקר, מה הוא רוצה ממני?
"רשיונות 'בקשה!"
מישהו לא קיבל אתמול בלילה, אכלתי אותה...!
הוא מעיין בניירות ועושה פרצוף של חירבון.
"כמה זמן האוטו אצלך?"
"מה לא בסדר? אין טסט... מה?"
"שאלתי משהו נכון?!" הוא מרים את הקול... סבבה, אני אראה לו מה
זה!
"כתוב, מה זה לא ברור?!"
הצלחתי! הוא מרים את העיניים אלי וכמו במסך טלוויזיה אפשר
לראות דרכן איך התא הבודד במוח שלו מתכנן לעשות לי את הקטע
מאמריקה X על המדרכה של תחנת האוטובוס.
"אתה מתחכם, הא, ג'ינג'י?"
"אל תקרא לי ככה!" שונא שקוראים לי ככה, בעיקר בגלל שאני
ג'ינג'י. וכמו אצל רוב הג'ינג'ים הפיוזים אצלי נשרפים
צ'יק-צ'ק. אני גומל בלבי החלטה להוציא ת'מיץ לשוטר המשועמם.
נראה לאן זה יגיע.
"היית פעם בתחנת משטרה?" הוא שואל בתמימות...
"כן, בתרבות יום א', לפני כמה שנים, נורא יפה! מתקופת הבריטים
נראה לי..."
"מה אתה אומר..." הוא זורק חיוך לעבר הניידת, "צא בבקשה
מהרכב..."
"למה? כי לא הייתי אף פעם בתחנת משטרה?" אני מתלונן תוך כדי
שאני יוצא מהרכב. הוא מתעלם.
"תניח שתי ידיים על מכסה המנוע, בבקשה... וג'ינג'י, אל תזוז,
טוב?"
"אמרתי לך לא לקרוא לי ככה!"
הוא מתעלם, גם ממני וגם מהתנוחה הלא ממש נעימה שנכנסתי אליה.
ומסתכל עליה. רק עליה. בן זונה.
במושב האחורי של הסוזוקי שלי יושבת גיטרה מדגם "פנדר
סטרטוקסטר", לכאורה גיטרה פשוטה, אפילו קצת ישנה. אבל השוטר
הזה יודע על מה הוא נפל. חתיכת אוצר.
"אל תיגע בגיטרה, בבקשה..." אני מנסה למחות, רוצה לחזור בי
מהצקות השווא לשוטר. מאוחר מדי. הוא מוציא אותה החוצה, שטן
קטן...
"תגיד, ג'ינג'י, מה סיכויים שאני אמצא משהו מעניין בתוך הגיטרה
שלך?"
"אין שם שום דבר, תחזיר אותה לרכב ותן לי לנסוע..."
"אתה כנראה לא הבנת, ג'ינג'י, אני חושד שבתוך הגיטרה הזאת יש
משהו שעלול לעניין אותי!"
"אני מתחנן, אדוני", מה לעזאזל חשבתי, "אל תפגע בגיטרה!"
הוא הולך לניידת ואני עם הידיים על מכסה המנוע מנסה להבין מה
הוא עושה. הזיעה שוטפת לי את הפרצוף ונהיה לי ממש רע.
הוא חוזר, הגיטרה שלמה!
"אין לי פיליפס (מברג) בניידת", הוא כמו מתבדח, אפשר לנשום...
"אבל נחש מה?" לא ממש רציתי "קיבלתי אישור בתחנה לאמת את כל
חשדותיי..."
לא הספקתי לתרגם את מה שהוא אמר במוח, "פנדר סטרטוקסטר"
עולה... "פנדר סטרטוקסטר" יורדת. לתוך המדרכה.
הפה נפער לי כמו שאף פעם לא פתחתי אותו, עוד רגע הלסתות ייקרעו
לי אחת מן השניה, עיניי נסגרות ונפתחות באיטיות לתוך הצצה
נוספת במחזה הנורא.
ביד ושם היה לי יותר קל.
אח"כ נהיה לי שחור.
כשהתעוררתי עוד הספקתי לראות את השוטר מחזיק את הראש של
הגיטרה, איפה שכל המפתחות.
איפה שהחתימה של ג'ימי הנדריקס.
מקורית.