לפעמים אני ממש מאבד תקווה
באמת
כל שטות מכניסה אותי לדיכאון
אני רוצה להתאבד כל הזמן
חושב לעצמי, עולם מסריח מי ישים לב אם אני אהיה חסר?

פעם, באמת כבר קיבלתי אומץ, זה היה קצת מוזר.
לא ידעתי מה לעשות.
מתים רק פעם אחת, אז חשבתי אם כבר אז לעשות את זה כמו שצריך.

הלכתי להיפרד מכולם.
זה היה די משעשע.
הם אומרים שלום כאילו הם יפגשו אותי מחר ואני חושב לעצמי שאולי
אני לא אראה אותם יותר לעולם.
אירוני משהו, אבל לא כל כך עניין אותי.
ואז כשכבר פניתי ללכת ראיתי אותו.

בהתחלה חשבתי שאני חולם
הוא פתאום הופיע מול העיניים שלי
זה היה חתיכת שוק רציני בשבילי
פתאום הבנתי משהו, הבנתי שאני לא יכול להתאבד
שזה לא יהיה הוגן מצדי.
כי אם הוא חי זה בטח מראה משהו על העולם הזה
הוא בטח חייב להיות יותר טוב ממה שחשבתי שהוא.

כי אם שי לא מתאבד
לי אין שום זכות כזאת

תודה לך אלוהים שלא עשית אותי שי




(שי הכל לגמרי בצחוק אתה יודע שאני אוהב אותך :) )