ילדות מאושרת בין ספרים וחברים.
אפשר ללכת לסיפריה להכנס פנימה לעולם האפשרויות הבלתי מוגבלות.
שם אפשר למצוא הכל.
מתח, רומנטיקה והרפתקאות בלי לצאת מהבית.
אפשר ללכת לחברים, שם אפשר לדבר על הכל, לצחוק, להרגיש חופשי
בלי לעוף בשמים.
אפשר להיות בחדר הפרטי שלי, שם אפשר להרגיש בטוח בלי להחזיק
רובה.
ילדות מאושרת בין ספרים וחברים.
ספרים. חבריי הטובים ביותר. שביל בריחתי הבטוח ביותר.
"לא לקרוא יותר" הפסיכולוגית אמרה "לא לברוח, לא לחלום על חיים
אחרים, על מקום אחר"
"תחיי את החיים שלך"
"תחיי את הכאב שלך "
"תיפרדי מילדות מאושרת"
נבהלתי.
הבית שלי. בחצי חדר ארוך וצר אפשר להכיל יותר מאשר בוילה
ענקית. איפה הבית שלי?
הוא מת . זה הלם ברקות זה כאב לי בגוף זה הטריף את המוח זה לא
נתפס. הוא מת.
מת ולקח איתו את ילדותי המאושרת.
הוא נגע בנשמה. הוא ידע. הוא הביט מגבוה. הוא חייך והלך והוא
לא יחזור .
הוא מת. הבית התפרק.
מגיע לך, מגיע לך.
לא לגעת לי יותר בנשמה. זהירות תייל דוקרני.
מהלכת סהרורית, בת עשרים מרגישה כמו בת מאה. איפה טעיתי?
איפה אפשר למצוא מקום נטול כאב שמישהו יחשוב במקומי, יחיה
במקומי, יאהב, יכאב, יתאמץ במקומי?
רק בסיפריה. שם עולם האפשרויות הבילתי מוגבלות, שם אפשר למצוא
הכל.
מה נשאר מילדות מאושרת? ספרים
קוראת וקוראת עד אובדן חושים, עד אובדן זמן, עד אובדן
עצמיותי.
הפסיכולוגית אמרה לי "תפסיקי לקרוא תתחילי לחיות".
לוותר על חיי.
מהלכת סהרורית בת שלושים מרגישה כמו בת מאה. אני עדיין טועה?
אין מקום נטול כאב. עוטפת עצמי בחומת מגן, בשריון עב כרס
שלא נותן לגעת ולהגיע אל קופסת הכאב המגעילה הזאת.
לחיות וכל פעם קצת למות.
למות משטות - איזו טעות.
למות מטעות - איזו שטות.
לעולם לא אפסיק לקרוא.