מה שנשאר לי זה חצי סנדויץ טונה
מפרכס וגוסס בין אצבעותי
שמישהו חסר ערך הכין.
לאכול בלי שיהיה משנה מה יש בפנים
זה לא משהו שאוכל להבין.
הרגע הזה, הנגיס, הפתיע אותי
הכאב לא בגללך, לרגע.

ועשיתי מה שצריך -
עבדתי וטיילתי בעולם,
יש לי חברות טובות,
נשיקות,
ידע, ערכי מוסר, כישרון גם.
מה נשאר לי: רק שפעם היית שלי
מפלרטט ומתחבט בין הנשימות
שזכרתי איך עוצרים
לעיתים שאינן מזדמנות.

אני זוכרת שאהבתי אותך.
עכשיו אני שרוטה, מפורקת, שבורה
חלשה, עצובה, ביקורתית, מוזרה
עכשיו אתה שיכור נוגע, אבל
מעולם לא אהבת אותי בחזרה
שאלה פשוטה לי: למה ככה?
לא טיפסתי את פירמידת מאסלו
רק כדי לדעת
עד לאן אנחנו מגיעים

אני לא זוכרת שניסיתי לקחת
יותר ממה שהחיים מציעים


פירמידת מידרג הצרכים של מאסלו: צרכים בסיסיים
(פיזיולוגיים) -  צרכי ביטחון - שייכות - הערכה - מימוש עצמי.
לפי התיאוריה אי אפשר לעלות לשלב הבא במדרג לפני שמולאו הצרכים
בשלב הקודם, והשלב האחרון לעולם אינו מתממש במלואו.