אני יושב כאן ואין לי כח פשוט יותר. נמאס לי מהבטחון עצמי
שאיכשהו הצלחתי לרכוש לעצמי על אף הכישלונות. ועוד כמה
כשלונות... יותר מדי.
אפילו להוסיף אותי לאי סי קיו שלה היא לא מוכנה, ועוד חשבתי
שאני אוכל להיות חבר שלה. אידיוט שכמוני... על מה חשבתי? מי
בכלל תרצה לצאת איתי? אני כל היום מסתגר בבית ורב מהזמן אני
לומד- אין לי חיים, אני לא פתוח כי זה חלק מהאופי שלי. אני
אולי מתיימר להיות בן אדם טוב אבל למעשה הערך החברתי שלי הוא
דפוק לגמרי. שמתי לב גם מתי כולם מדברים איתי באי סי קיו...
אני צריך תמיד להתחיל את השיחה, אני לא מיוחד בעיני אף אחד
אחרת אם הייתי היו ישר שואלים אותי מה המצב מה נשמע (לולאת if
פשוטה) אבל כפי שאני רואה רק אני שואל כל הזמן. ואם כבר פעם
במלא זמן שואלים אותי - זה או לעזרה בשיעורים או לעזרה במספרי
אי סי קיו. סתם אין לי כח כבר. אני אולי אמרתי שאני ממלא את
עצמי בייאוש אובדני כל הזמן אבל אולי זה הדרך שבה אני רואה הכל
בצורה ריאלסטית. אם הייתי בחור יפה אז לא הייתי מקבל לא במקום
מכולן לפחות היו שוקלות לצאת איתי בגלל היופי כי אף לא יכול
לשנות את העובדה שיופי זה רושם הראשונה ברובו כי גם אופי נכלל.
אבל מצד שני אולי אני אדם טוב אבל מי תרצה לצאת עם אדם שכל
הזמן מסתגר בין 4 קירות? אם הייתי משיג לעצמי חברה פעם אחת
הייתי מחשיב את זה להישג, להישג שאני יוכל להשיג מישהי ולא
להיות לבד לא להיות בודד להרגיש מה זה להיות נאהב ולאהוב. אבל
פעם לא הרגשתי את זה לא משנה כמה אדם טוב התיימרתי להיות. ה'
לא נותן לי פשוט להנות מהחיים אני חושב שהוא בוחן אותי מתי אני
ישבר אבל אני כבר נשברתי הרבה פעמים בעבר עד שהמחשבה הזו עלתה
לראשי ואמרתי שאני ילך איתו ראש בראש אבל שום דבר לא השתנה
מאז. עדיין אין צדק, שאני כמה שאני יהיה בן אדם טוב לאנשים
אחרים אחרים תמיד יובילו עליי יצליחו ויהנו מהחיים שלהם. אני
לא מבין את המחשבה של ה' כי הוא ה'
אבל כל מה שאני רוצה לדעת למה אני ככה במצב הזה.
למה הגעתי למצב הזה שדווקא היא לא תוסיף אותי לאי סי קיו שלה?
מה זה רע? זה אסון? אהבתי האמיתית הראשונה... אולי האהבה
שתשאיר בי מרירות לכל החיים על הצורך הקטן הזה שעד היום לא
מילאתי אותו. לפעמים אני רוצה לראות את עצמי תלוי על איזה פנס
בשכונה שעורבים ינקרו את בשרי ולא ישאירו ממני כלום או שכלבים
וחתולים יאכלו אותי שאני יהיה מת. מחשבה של חולי נפש... כבר
אמרו לי שאני אדם נפלא ואדם כזה וכזה אבל אם הייתי כל כך יפה
ונהדר מעניין שאף אחד לא רוצה אותי.
פשוט אין לי כח יותר ליצור לעצמי אשליות ואני לא רוצה יותר
לאהוב אף אחת. אין לי כח ולרגש הדפוק הזה יותר שרק הורג אותי
כל יום שעובר. מי שאמר לי שצריך להיות מחובר ללב טועה. אני
צריך להיות מחובר לראש שלי ולהתעלם מהרגשות שלי. פעם פעם פעם
אם מי שאמר לי את זה זוכר אמרו לי שאולי עכשיו לא תהיה לי חברה
אבל בצבא שאני יפתח גוף אני כבר ימצא מישהי, כבר לי להגיד
שלקרבי עם הכושר שלי אני לא מתקבל ואולי אני ילך למודעין אבל
אני רוצה איכשהו לשלב בין השניים. |
