New Stage - Go To Main Page


לראות אותך גוססת ולא להאמין שזה קורה, שזה עוד מעט יקרה. איך
מרגישים אחרי המוות שלך. יום יום, שעה שעה בלי להחזיק אותך,
בלי לנשק אותך רק עוד קצת. את למעלה שם ואני פה. איך להמשיך,
קטנה שלי?



האין הזה שלך, הריק הזה תופס אותי במקומות שאני לא מצפה להם.
הייתי עסוקה הבוקר בעבודה והמקום הזה סביבי הזכיר לי אותך משום
מה. אהבת מרפסות ואהבת לראות אנשים בחוץ. את בבית, בביטחון
ששום דבר לא יקרה לך ואולי זו הסיבה שלא רצית למות בבית. אחיך
מתקדם יום יום, יוצא לעצמאות, לומד נגינה, מתחבר לעצמו וגם
אני. מי אני שאלתי את עצמי לאחר מותך. אני כבר לא אמא לך, את
כבר לא בתי. היית ולא עוד.
ביום שהלכת רצית להגיע לבית חולים, לאשפוז לילה אמרת. שם יטפלו
בי הכי טוב. שרתי לך בחדר המוות את השירים שאהבת, בכיתי לך
ואמרתי שאני פשוט דואגת ואחרי כל התרופות ניקח אותך הביתה. על
מי אני עובדת? רק על עצמי. את אולי כבר ידעת שכאן תישארי. הכי
כואב, ילדה שלי, זה לא להרגיש אותך פיסית. לא לחבק אותך יותר.
רק לדמיין איך פעם נכרכו זרועותי סביב גופך. התכרבלנו יחד.
ליטפתי אותך ואת שיערך הרך. צחקתי איתך. טיפלתי בך. עכשיו אני
מנסה לטפל בעצמי. את שם למעלה שומרת עלי, מביטה בי, אולי צוחקת
מהכאב הזה שלי. חושבת - במילא החיים קצרים, ואת תפגשי אותי
בעוד כמה שנים. כי ללכת עכשיו מהעולם זה די מפחיד. דווקא בגלל
שראיתי אותך הולכת. פרח קטן שלי. עדין ושמח תמיד. כמעט עד
הסוף.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 29/12/03 19:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה זיו

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה