תלו שרשראות של מנורות צבעוניות מעל הרחוב
פתאום חייכתי.
טוב להיזכר שדברים פשוטים
עדיין יכולים לשמח אותי.
כמו בועות סבון.
לא יכולה להפסיק לצחוק
כשאני מעיפה אותן מחלון דירתך.
במקום לצלול מטה
הן מתעופפות להן מעלה.
אם רק ייגמר הסבון
החיים שוב יהיו מורכבים.
את הטירוף שלי
אי אפשר לשלוח מעלה
אפילו אם ממלאים את הריאות באוויר
עד שהן כמעט מתפוצצות
ואז נושפים חזק-חזק.
משהו תמיד מושך אותי למטה.
אתה זוכר את הפעם שעמדתי על הספה
ולקחת אותי בסחיבת פצוע?
אני חושבת שאז שכחתי להימשך.

(18.12.2003)