אחותי התיישבה לידי ואמרה בעיניה:
אני לא מוכנה עדיין.
ובאמת שלא הייתי מוכנה לשחרר אותה.
אני צריכה אותך, אחות,
וכי היכן אוכל למצוא את הים שבי?
יהיה בסדר. שוב דיברה.
והכאב שהיא יצרה האזין לכל מילה.
עיניה החלו להטשטש בתוכי,
והנה אני אוחזת בעפר
שכבר מזמן נטש אותה.
היא הניחה ידה המרפאת על כנפי השבורה,
ובעיניה שוב אמרה:
שוטי אליי בדבר כנף-ים בבוא העת,
אינך מוכנה עדיין.
הרעל שהאזין מקודם,
ברח להקלה, ואני כאן
איתך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.