אני מביט במראה, והוא מביט בי.
זה לא אתה, זה אני.
והוא בוהה בי.

חזיון תעתועים עומד מולי.
ובתחכום קל, מחקה אותי.
וקול ממעמקי, עולה כשצף, מחלחל למחשבותי, למה אני?!


ובערב שעשוע, בשירותים, בך נתקל.
ובנקל מנסה תרגיל משוכלל.
לכבות את האור זו תוכניתי, אך גברת אחת הקדימה אותי.
את המאוחר הקדמתי, ובמבוקשי חפצתי, וגם היא.

ואתה בטח עמדת שם מסכן,
קפוא, לא מוכן להסתכן.
וסה"כ מה ביקשה הגברת שתושיט יד לעזרה?!

ראי ראי עכשיו תאמר,
בליל טירוף בו מוחי לא עמד על המשמר,
מי קפא על שמריו ונשאר, אתה או אני?!