אני מביט לשמי הלילה ורואה את כל אלה שלא חברים שלי.
אני רואה את הצחוק שלהם, את הכיף, את הניצוצות המהבהבים
והלבנים האלו. כל אלו שהם לא חברים שלי.
כולם שמחים שם ומסתכלים עלי, כאילו בבוז, אבל זו רק התחושה כי
אלו שמנצנצים בגן הציבורי ליד, גם לא חברים שלי...
ואני מביט על המעיל השחור-מנצנץ שלה כשהיא מחייכת בעונג,
בתנוחה הנועזת הכל-כך בטוחה הזו ועל העגילים שלה, על הפירסינג
שלה, על הטבעת שעל האצבע שלה ועל הסיכה בשיערה... ורואה שגם הם
לא חברים שלי... ואני מביט בשמי הלילה ואז לתוך חלון של חנות
תכשיטים ורואה את אלו שלא חברים שלי ואני רואה את החבר'ה
הזרוקים האלו עם אוזניות הסטריאו הנוצצות שלהם ומשקפי השמש
שלהם וניאון משתקף על הקולה שהם מחזיקים ביד... ורואה שהם לא
חברים שלי.
ואני מביט על השמים, באמצע המדבר... רואה את כולם, כולם רואים
לי את תחושת העצב המעיק שמשתקפת דרך העיניים שלי ורואה שהם לא
חברים שלי ואני קופץ לתוך רכב טורבו ממונע ונוסע בפראות הביתה,
כשקסדה בצבע אדום חזק עם זכוכית אטומה מאד מכסה לי את העיניים
אבל לא מכסה את שיני החדות והצהובות וכל אלו שלא חברים שלי
צוחקים עלי שם למעלה...

אני מנסה להיזכר בעוד אחת שלוקחת סיכונים, שלא יודעת להפסיד,
אבל זוכר רק את מה שקרה בערב... וכמעט כל חיי אני מנסה להגיע
לאלו שהם לא חברים שלי ולא מצליח...

ואני מגיע לבית שלי ויושב בחושך, חושב על מישהי עם בגדים
מינימליים, שלא מתביישת לצלול למטה מהגשר שעליו עומדים כל אלה
שלא חברים שלי, בוהה מול מסך ריק מאפלת סוף הלילה עד הבוקר,
חולם על עולם חופשי ועל כל אותם מאושרים שלא חשבו אף פעם לצלול
אליי למטה ורואה את כל אלו שלא חברים שלי על טפט באתר ובפרסומת
עתידית לטיסה מחוץ לכוכב הכחול... ובכל פעם שאני מצייר ומריץ
אנימציה, אני רואה את כל אלו שלא חברים שלי, מחייכים לי מול
העיניים... מהבהבים וצוחקים עליי.
ואני שולח את זה למישהו שהוא לא חבר שלי שגר רחוק, כדי שיצפה
בזה... ואני מפעיל עוד משחק של מתקפת חוצנים ומכסח לאוייבים
שלי את הצורה... אבל מתפוצץ כשאני רואה ברקע את כל אלו שהם לא
חברים שלי...

ואני מביט במדיה של עוד סרטון קלאסי, שבו נערה נסערת מביטה אל
השמיים בתשוקה... מוקסמת מכל אלו שלא חברים שלי ומבט היפנוטי
ונכסף בעיניה... והסערה בחוץ... כל אלו לא חברים שלי.

ואני עוזב לרגע את המסך ומביט אל השמש ואל אור היום ומחכה
לראות שוב את כל אלו שלא חברים שלי... גם אם זה יקח לי 5 או 6
שעות... ומסתפק ב-2 וחצי דקות מול שומר המסך... ואני מת לספר
על זה למישהי, שלא חברה שלי... אבל היא בטח מתלהבת עכשיו
בארצות כמו קוריאה, טיוואן או ארצות הברית... נהנית עם כל אלה
שלא חברים שלי... או בישראל, במסיבת סמים בעוד איזה 6 שעות...

כל אלו שלא חברים שלי טסים ברכב עתידני, גולשים על החוף או
ממריאים עם בלונים מעבר לים... ואפילו לא הצלחתי להגיע אליהם
ולראות אותם נהנים מהדברים האלה... אולי אחד מהם ינצנץ אלי,
ישים יד על הכתף שלי ויגיד "אתה נראה אדיר עם הקסדה הזו...
נעוף כולנו מעבר לגלקסיה... בוא איתנו!"

אני רק רוצה שזה יקרה... אני יכול לחכות לזה!
אולי בעוד 200 שנה... אולי אי פעם...? ביקום אחר?

גם היום אני מרגיש מדוכא... עייף, עם בגדי הלילה שלי, ומנסה
להשאר ער כדי לראות את כל אלו שלא חברים שלי... מנסה לראות
אותם ולהיות כמוהם. להשאר ער איתם כל הלילה... אבל אני רוצה...
לישון.

אולי פעם אחת אני אצליח סוף סוף לשכב אתם...
אולי אני אבנה חללית ואתנקם בהם.