כאשר איתן יצא מהחדר הדלת נטרקה בחוזקה, כל הנוכחים פערו את
פיותיהם ולפי פניהם המופתעות הבנתי שזה הסוף. תהיתי אם הצדק
עימדי.
הרמתי את כוס היין שהייתה במים מלוחים, לגמתי קלות וירקתי.
קמתי מכסאי שמשום מה חרק כל הערב ובעודי משלם לקופאי מחשבותי
לא הפסיקו להרהר בגורלו של איתן. יצאתי מן החדר, שבתי לבייתי
עייף ומוטרד, שכבתי על מיטתי הנוקשה, הסתכלתי לשמאלי ולא היה
שם אף אדם.
האדוה בליבי הפכה סוערת, לא יכולתי להירדם.
בבוקר בפותחי את עיניי שהיו עדיין מוטשות מן הלילה הקודם ראיתי
דמות ניצבת מולי, זה היה איתן כולו שוטט דם ובחיוכו הנערי
והמתוק אמר שלום.
בעודי מטפל בפצעיו סיפר לי איתן את מה שעבר, הוא אומר: "זו
היתה הרוח הרעה" ואני חושב לעצמי, לעזאזל הוא רק ילד, וכך במשך
שעות סיפורים על אבירים ומפלצות.
ואני חשבתי לעצמי, לעזאזל הוא רק ילד.