קר עכשיו
ולא רק החדר
ואין דבר שיחמם
כי כלום לא בסדר
ריקנות מתהווה
בחלל האוויר
יושב וכותב
מתכווץ ומחוויר
מה אני שווה
ומי אני בכלל
מאכזב את כולם
ויוצא מתוסכל
כמו השמש שלנו
יחסית לחלל
אני כלום, שומדבר
סתם ילדון מבולבל

השמיים כחולים
והשמש זורחת
משלים אותי שחם יותר
שיש ממה לקחת
ואני, גם אצלי
אשליית חמימות
אך כחולות אצבעותיי
הכך ארגיש כשאמות?
מי יודע
ודאי לא אני, זה בטוח
אך אחר לא יכול
לפרש את הלך הרוח
שפושה בי
בעת האחרונה למכביר
עוד יושב וכותב
ועודני מחוויר
ויודע, שלמרות הכל
אני הוא הקובע
מסוגל להחליט
ולשכוח ברגע
ולשמוח מייד
להתעודד שבעתיים
לחמם את היד
הקופאת בינתיים
אך אין בי עוד כוח
כי הלב מתבדה
שוב ושוב, ואני
כמו אגם שמתאדה
לאיטו, טיפה אחר טיפה
ובוחר, וחוזר
להתחבא במיטה
להתכרבל בשמיכה
לעצום את העיניים
לכבות את האור
ולנוח בינתיים
קוראים לזה לברוח
אך אני כבר לא תינוק
שיכול כשמתאים לו
לשכב ולשתוק
כבר בוגר אנוכי
ועליי להתמודד
אם ארצה או לא
לא יכול שוב לאבד
את כל מה שבניתי
במשך זמן כה רב
בנאדם חזק
שאוהב ונאהב
ומסוגל להכל
אם אחליט שחייב
אתיישב על סוסי
ואדהר אליי קרב
מתוך ידיעה
שאיש לא יפילני
אלחם, אנצח
אשלוט בחיי
מעתה עד עולם
אלחם ואנצח
אלא אם אחליט
שאזלו כוחותיי