ליעד ליאור / איש יקר |
במבט בוחן, בחיוך מבין,
בדמעה שהצליחה לחמוק
מבין החומות שהצבת לרגשותיך.
מילותיי זרמו.
בפעם הראשונה
נתתי לעצמי לספר
את כל מה שהוכרחתי
להסתיר.
גופי רעד.
הזכרתי לעצמי
את הזוועות שניסיתי
לשכוח.
ואתה,
בחיבוק אוהב,
בבכי חנוק,
ללא מילים-
פילסת דרך לשמחתי
הדועכת
והבערת אותה שוב.
וכך,
בדמעתך-
ראיתי עצמי
מחייכת.
תודה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|