|
אני אשאר לי בחדרי הנעול- קירותיי יבדרוני
ואתה, אתה תהייה אתה וחברותיי הן תבדרנה בעת שכפות רגליך
תתכווצנה למגע.
ואני אתרומם על קצות אצבעותי להגיע לפתח שאינו,
ולנצח ירדוף אותי חיוכך האוהב ספק מלגלג.
לעולם אהיה העץ הנופל
שאיש אינו היה בסביבה להוכיח כי הוא כאב בנפילתו.
ולחשוב שרק קיר גבס מפריד בינינו, חוצה עולמותינו.
רק כביש או גשר,
רק כמעט-זה הכל.
את כל זה לא תדע,
את השיר לא תקרא,
הרי אתה עייף עכשיו אליי
ואין לך כוח להתווכח. |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.