בכל אשר נפנה - הנפש בתכריכים.
קבורה בעודה בחיים,  
קבורה, עמוק, עמוק בפנים.  
אנשים עוברים, אנשים עובדים, אנשים לא יודעים
שהנפש קבורה, כה עמוק בפנים.
שהיא הקורבן  שמקריבים,
משקל יתר ממנו נפטרים,
מטען מכביד במרוץ העכברושים.
עול, המפריע לנו להסתדר בחיים.

הערה פרשנית, של הנחתום, (המעיד על עיסתו):
מה קוברים? מה מסתירים? מה מדחיקים? את שמפריע. ומה מפריע לנו
הכי בחיים? זה שמזדקר ומפריד אותנו מכולם; הנפש הרגישה, הפגיעה
והחשופה. אז מסתירים אותה, כפי שמסתירים כל דבר שמפריע לנו
בחיים. כמו בכל משפחה פולניה טובה; קוברים את הדמונים, מסתירים
את הילד המפגר, את הצללים והמפלצות, מאחרי הוילון הקיטשי או
מתחת לשטיח הכמו פרסי. במלה אחת:  מדחיקים. רק שכאן אלה לא
צללים מן העבר, כאן זו הנפש, הנשמה.
אלהים, מה זה עשינו לה?