בחלקה של חומרי הניקוי עומד ערבי. ככה באמצע הסופר בדיזנגוף.
ישר יכולת לראות שהוא ערבי לפי השפם. שפמים של ערבים שונים
משפמים של אנשים אחרים- השערות יורדות מלמעלה למטה כששפמים של
אנשים נורמאלים, יהודים לדוגמא, נוטים באלכסון. מה הוא עושה
כאן בכלל בסופר בדיזינגוף מחטט במדפים והעגלה שלו ריקה, בטוח
מחבל.
הוא לובש ג'ינס שקנה בטח בטירה וחולצה עזתית מכופתרת בצבע
ורוד, הנעליים שלו מכוסות בכתמי צבע לבן והוא ניראה מרושל כמו
פועל בניין, עומד ומחזיק אמה לניקוי כלים. הוא מתלבט בין האמה
חצי קילו לרבע קילו בסוף הוא מחליט על החצי קילו ומכניס לעגלה.
מעניין אם הוא יודע שיצאו חומרים אחרים לניקוי כלים ואמה זה
כבר מזמן פסה אבל אז הוא לוקח סינטבון ומניח בסל חבל על הזמן -
ערבי זה ערבי. בצעדי גרילה הוא מתקדם לאיטו לאזור החלב, סליחה,
פונה אליו איש עם מקל, האיש מכה ברצפה ומפלס דרך במבוך הסופר,
עיוור. מה עושה עיוור בסופר, לבד? איך הוא יודע למצוא את אשר
מחפש? אתה יכול לעזור לי פונה אליו העיוור בקול מבויש אני מחפש
טיפות סטילה. מעניין אם הוא יודע שהוא מדבר עם ערבי או שאולי
כשאתה עיוור זה לא ממש משנה מי עומד מולך. הערבי מחייך חיוך
אצילי ובאדיבות נותן יד לעיור ויחד הם צועדים לאזור ההיגיינה.
הוא בטח רוצה לגנוב אותו הערבי המסריח הזה אחרת למה בא לכאן
לסופר אם היה קונה אמה. בשטחים בטוח היה לו יותר זול.
בסבלנות עיקשת הם מחפשים את טיפות העיניים כלומר הערבי מחפש
והעיוור נגרר אחריו ככה כמו שרוך מצאתי יא אחי הוא קורה לעיוור
וזה מחייך לוקח את הסטילה ונעלם לקופות לא לפני שהוא חובט להנה
והנה ברצפה עם המקל. הגברת שעברה בשביל של הפסטה לא שמה ליבה
למקל העומד בדרכה. דקה לפני שהיא מעדה ונפלה היא חיפשה מקרוני
התהלכה מתנשפת, כבודה למדי, וכשמצאה מיהרה לשוב לכשבאה.
כשהגיעה לרצפה נעלמה ארשת החשיבות מעינייה והתחלפה בקללות
וגידופים, אתה לא רואה לאן אתה הולך דביל. האמת היא שלא גמגם
העיוור ניזהר שלא להטיח בא את המקל והגברת העצבנית אספה את שאר
כבודה העצמי וצנצנת הגפילטפיש שהתרסקה על הרצפה ומיהרה לטשטש
את הבושה.
ככה הוא עמד שם במרחק ביטחון ומביט בה ויש לו את המבט הזה שיש
לערבים בשטחים כשתופסים אותם זורקים אבנים והם מתחילים לבכות.