מוטי פרי-מור / כמה חבל אהובתי |
אנו בעצבותינו שרויים,
כמה חבל.
ליטוף בריזה ים עוטפת
ואנו לא נושמים אותה.
כמה חבל.
הכוכבים נוצצים אלינו,
בקרני אור קרסטלי זך,
ואנו לא רואים אותם,
הכעיוורים היינו,
כמה חבל.
עברנו טופח על פנינו,
והימים הבאים,
כבר עכשיו נגמרים
כמה חבל.
בואי נחייה ונמצה חדוות חיינו,
יען הסבל רב מהשמחה -
שיש לחפשה בכח,
עת הרע גולש בדלת האחורית בהס.
כמה חבל אהובתי,
אך, לעולם לא מאוחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|