כל הספרים נטו לערימות מעופשות
בעודך מציג לי את תיאטרון האבסורד:
מרתפים שלא קיימים
בחורים נרגזים, בחורות פזורות
ואחריות שלי לשירים.
כל המילים צחקו בעודי מתביישת
בחצים ששילחתי ללא הקשת:
אני מדברת שירה
בבורות יתרה
נוהגת שיח סופרים
ללא עברית.
אנחנו בוחרים במי להתאהב,
מפרידים מילה מצימדה.
אנחנו ברי קיום, לא אבודים,
אקסימורונים מנוגדים
לילדות אבודה.
בחרתי ספר, בעת שכל האנשים
נטו לשיחות תפלות. לעת ערב
קניתי ממך עברית
ללא מעות.



(לדגן)