כשאלוהים נולד, הוא נולד לבד. בלי אחים ובלי דודים, אפילו
הורים לא היו לו. קשה להיות לבד חשב לעצמו אלוהים כשהיה קטן.
יום אחד, כשהשעמום כבר אכל אותו מבפנים הוא החליט לצאת ולחפש
חברים. אלוהים חיפש וחיפש, ולא התייאש!! אבל המסכן עוד לא הבין
שחוץ ממנו לא היה כלום. וככה הוא הסתובב ברחבי היקום וחיפש
וחיפש.

אחרי הרבה זמן צץ לו רעיון "אם יהיה לי מגרש משחקים, אני לא
אצטרך חברים" חשב לעצמו אלוהים. אז הוא לקח קצת אור, קצת
שמיים, שפך אדמה והוסיף מים. וככה ברא לעצמו מגרש עם הרים
וצמחים - מגרש משחקים.

אלוהים הקטן היה מאושר כמו שלא היה מעולם, הוא שיחק ושיחק, ועם
הזמן הוסיף לו גם חיות וכמה בובות.

במגרש המשחקים של אלוהים חלק שמחים, חלק סובלים. חלק מסכנים
ולחלק החיים די קלים. לחלק יש חיים רגילים ופשוטים, לאחרים
חיים קשים ומעייפים, ולכל השאר חיים מרתקים.
לכולם יש עליות ומורדות אבל כולם רוצים להמשיך לחיות.

אלוהים כשהיה קטן בנה לו עולם. זה קצת אנוכי הייתי אומר -
לבנות עולם שמכאיב לכולם, רק בשביל להעביר ת'זמן.
אבל זה לא היה בכוונה - אחרי הכל הוא בסה"כ הכל היה רק ילד
קטן.

היום אלוהים כבר זקן, כמו סבא. והיום הוא מבין שעשה טעות. היום
אלוהים מנסה לכפר, ולעזור לנו למצוא משמעות. רק שעכשיו זה נורא
קשה כי אף אחד לא מאמין לאף מילה שהוא מדבר.

זה קצת חבל שכבר לא סומכים עליו.
אולי אם עם קצת אמון נוכל כולנו להיות תמיד מאושרים, ולא רק
לרגעים קצרים? אולי בעזרתו של אלוהים?