התבגרתי.
עכשיו עלי להסתדר לבד
או שאולי כמעט תמיד הייתי צריך להסתדר לבד -
להלחם על מקומי בחברה,
והוריי כך אמרו לי - הלחם, החיים הם מלחמה,
וניסו לבנות חממה -
אז למה היה לי כה קר?!
אולי כי לא הקשבתי להם, ולא לבשתי מעיל -
"בעיה שלי", אמרתי,
"שלנו", ענו....
להלחם עם היצר,
להצטרף אליו כשאינני יכול לנצחו,
מיואש...
"השתחרר", הם אמרו לי, "חיה",
לו רק הקשבתי להם...
ועכשיו,
רוצה לחזור לילדות, בחיק אימי, חברתי,
שהלב ינוח ירגיש ויפתח.
מן הידוע הוא, שכשקטנים רוצים לגדול,
וכשגדלים - להיות ילדים;
הוי אדם - קיבלת בחירה חופשית,
מה קשים הם החיים בגללה.