הן היה זה החורף נגע ורשרש בדופן קרעי חור ישן במכנס
וקור נמסך על פיסת רגל נוגעת בקצות חוטי הפרימה,
חידודי עור בקשיות הרגעים, כמסך מחוספס נמתח
ורודים ולבנים, בחול רביעי שנשכח.
יום סתמי עכשיו שם עובר מעבר לכביש.
סותר בפרצות, בין קירות הבית אצבעות הילדה, האיש
מה כבר יודעים עפרים בנבירה? חולות
לא נושמים את חול רביעי.
פסיעות על פיסות מכתימות
החותם,עוברים ושבים וגבוהים
ופיסות ועולם, וחורף?
חול רביעי של חורף עובר בחלונות
ראווה, באוויר מלוכלך קודרני
אפרורי, מניח אצבעות גסות על שרטוט
קווי ילדה באבק חלוני, שם על כותל
מערבי של לבי לב -בכות. |
