ככה סתם ברבע החיים
אני מבקשת ממך רחמים
בצורה שרק אתה מבין.
מבחוץ זה נראה כאילו מישהו מת
אבל בעצם הכל די מצחיק, באמת
ואנחנו שנינו סתם בוכים.
יש דברים שהיית צריך כבר ללמוד
כי אני כבר מזמן אובדת עצות
נמאס לי לחשוב
נמאס לי לחשוש
נמאס לי לרצות
ונמאס לי הכל
ופתאום מגלים שבעצם שקט
החיוך נעלם והצחוק מתעוות
אז אני יכולה להודות
שאתה כבר לא כאן.
יש יותר מדי אנשים בעולם
אך זה רק הוא ואני, אני והים
ובעוד הכל נהרס אני מבינה.
כששקט, זה סימן שאתה לבד.
הימים עוברים חלפה לה שנה
אבל אותה הסיטואציה באותה הנקודה
ואתה ממשיך לשיר שירים חירשים.
הגלים מתנפצי על החוף בכבדות
השמיים משדרים גוון של אטימות
ואני לא שומעת דבר. |
