אתה נסגר בפני ומותיר בי את התחושת זילזול הזאת כאילו שאני לא
שווה אותך
אתה מטיח בפני את העובדות בלי שמץ של רגישות, בלי הבנה או
חמלה.
אתה נהייה פתאום אפלולי ומסתורי וסוגר את עצמך בפני כמו קיפוד
ושולף מולי את קוציך
אתה מתחבר עם אנשים אחרים ומשאיר אותי לבד באפלה
אתה מותיר אותי עם הדמעות ואפילו לא טורח לבדוק מה קרה
אתה מאבד את עצמך בנסיון להיות מי שאתה לא...
זיכרון כו קצת יש לך ואתה שוכח את העזרה שלי לך, בעת צרה.
אתה נצלן וכפוי טובה משאיר אותי סגורה בתוך קופסא
אתה נותן לי תשומת לב רק מתי מתחשק לך



אתה לא קיים אבל זו ההרגשה שנותן לי העולם...