|
ככה סתם ברבע החיים
אני מבקשת ממך רחמים
בצורה שרק אתה מבין.
מבחוץ זה נראה כאילו מישהו מת
אבל בעצם הכל די מצחיק, באמת
ואנחנו שנינו סתם בוכים.
יש דברים שהיית צריך כבר ללמוד
כי אני כבר מזמן אובדת עצות
נמאס לי לחשוב
נמאס לי לחשוש
נמאס לי לרצות
ונמאס לי הכל
ופתאום מגלים שבעצם שקט
החיוך נעלם והצחוק מתעוות
אז אני יכולה להודות
שאתה כבר לא כאן.
יש יותר מדי אנשים בעולם
אך זה רק הוא ואני, אני והים
ובעוד הכל נהרס אני מבינה.
כששקט, זה סימן שאתה לבד.
הימים עוברים חלפה לה שנה
אבל אותה הסיטואציה באותה הנקודה
ואתה ממשיך לשיר שירים חירשים.
הגלים מתנפצי על החוף בכבדות
השמיים משדרים גוון של אטימות
ואני לא שומעת דבר. |
|
|
הלו?! פה.. פה
זה האינטרנט?
אם אבי יקפוץ,
'גידו לו שסימה
מחיפסת אותו,
הא?
-סימה,
סטארטפיסטית
קרייריסטית מלאת
אמביציות
פוסט-פמניסטיות.
ועקרת בית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.